ממריאים

היום קמנו בעצלתיים. התמרחנו היטב היטב כל היום. אפילו ראיתי את הסרט "קיוב" ששנים נמנעתי מלראות אותו. בצהריים הלכנו לאכול בבורגנים. עוד קצת בדיקות אחרונות ונסענו לשדה. קרן הפתיעה כשלא נכנסה איתנו... נפרדנו ונכנסנו לשדה. נדמה לי שהיתה אולי עוד טיסה אחת חוץ מהטיסה שלנו. בידוק בטחוני מהיר ותור יעיל בדלפק של איירופלוט. המזוודה
(היחידה, כן?) במשקל של 13 קילו בלבד תמשיך ממוסקבה לטוקיו למרות שיש כמעט 20 שעות בין הנחיתה במוסקבה להמראה לטוקיו. או שלא...
אז יהיה מעניין...

החלטנו לוותר על המעילים למרות שצפוי להיות קריר ובטח בטיסה חזרה ב 20 לחודש יהיה יותר קר אבל...זה עוד רחוק.

בקיצור הכל תקתק בשדה. בטחון, דרכונים. חלק. תענוג.

אכלנו סושי... בשדה. רוב חנויות האוכל כבר היו סגורות.

כרגע על המטוס. מסביבנו בעיקר דוברי רוסית. המטוס נחמד. הדיילות חביבות. יש אפילו שקע usb וגם שקע חשמלי. יואבי מצייר. תכף אוכל. הזמנתי מנות כשרות כי שמעתי שהאוכל הרגיל לא טעים. מי שטס באירופלוט שיזכור שאפשר להזמין מנות מיוחדות באתר שלהם עד 72 שעות לפני הטיסה. אה. וצ'ק אין נפתח באתר שלהם בדיוק 24 שעות לפני ההמראה.

 ובכן, בוא נאמר שהמנה הכשרה לא מתבלטת בטעם יוצא מהכלל. המנה באה ארוזה בקופסא חומה של המותג Pinhas... הקופסה מנוילנת. הלחמנייה מנוילנת. מנת העוף הדלוחה גם היא מנוילנת. שורה תחתונה, נראה שלי שהמנות הרגילות יותר טעימות. בטיסה חזרה אולי נבדוק...

אז נחתנו ויצאנו. הלכתי לכיוון ה transfer כדי לברר מה לעשות. אמרה לי כן כנס כאן. נכנסנו. הפקידה בפרצוף חמוץ מעבירה אותנו למרות שאמרתי שהטיסה רק מחר בשבע בערב. ואז הגענו לבדיקה הביטחונית כאילו שאנחנו ממשיכים הלאה. הסברתי לנחמדה והיא אמרה תחזור חזרה.. חזרנו לתוך נחיל של אנשים. חצי שעה לפחות בביקורת דרכונים. כולל הדפסה של ניירות וחתימה. יעילות רוסית במיטבה. תמי תתחבר לזה היטב....

עברנו את זה. טלפון למלון (AVIATOR). כבר מגיע השאטל. מחכים רבע שעה. לא בא. עוד שיחה. כבר מגיע. הגיע. נוסע כמו מטורף. כביש חשוך. מפחיד קצת.

הגענו למלון. שנות השבעים אמרנו? חדר קטן וקומפקטי. קירות דקים. שומעים את השכנים צוחקים. אבל העייפות גברה. לילה טוב. אנחנו כבר ביום שני אבל אכתוב בנפרד.