אתמול בערב הלכנו לישון באכסניה החביבה שהיינו בה בקנזאווה. היא נמצאת על הרחוב ברחוב צדדי והמארחים כמובן מקסימים. אחרי שנרדמתי בסביבות עשר התעוררתי מקולות של גבר ששוחח בטלפון, איך לא? בעברית.. במשך כמה דקות מיררתי על גורלנו העגום שלאכסניה יש קירות דקים ואין סיכוי שנישן כי הוא בחדר הצמוד. אחרי התעשתות יצאתי מהחדר ומסתבר שהוא פשוט ישב במה שהוא חשב ה"לובי" של האכסניה שהיה צמוד לקיר החדר שלנו. המטרד סולק וחזרנו לישון.
הבוקר קמנו בשבע ופתחנו את הבוקר בסטארבקס. תחנת האוטובוס קרובה לאכסניה וגם כאן הכל ברור ומסודר. איתנו על האוטובוס עוד כמה ישראלים שחלקם או כולם נמצאים בקבוצת יפן למטיילים. אחת מהן, מורין, אף זכרה את הפוסט שלי ששאל לגבי הזמנת אוטובוסים לשירקאווה גו והזמינה בהתאם. תרמתי.
אז נסענו לשירקאווה גו שזה כפר שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי האו"ם. הייחוד שלו הוא בבתים שבנויים בצורה מיוחדת. העברנו שם כמעט שלוש שעות שבדיעבד גם שעה וחצי הייתה מספיקה.
אין צורך להיכנס לבתים (הכניסה בתשלום) ואין חובה ללכת למוזיאון הפתוח (למרות שהחלק הכי מעניין שם היה סרטון שבו הסבירו איך בנו את הבתים האלו והאמת נפעמתי מהגאונות).
משירקאווה גו נסענו לטקאימה באוטובוס. שוב ישראלים רבים. הפעם עשינו סשן של השוואת חוויות ותכניות. מסתבר שכולם עושים פחות או יותר אותו דבר. החבר'ה הם צעירים בני 27 עד 32. מלח הארץ.
הגענו לטקאימה והגענו לאכסניה שגם היא ממש קרובה לתחנת האוטובוס. שוב קבלת פנים לבבית והחדר התפנה מייד.
החדר שהוא בסגנון יפני שזה אומר רצפת טאטאמי (כמו מחצלת) ומיטות פוטון דקות. רוצים עוד פוטון, לא נוח. שלמו 700 ין. עכשיו נוח.
המארחים הסבירו לנו בפרוטרוט לאן כדאי ללכת ואיפה להתמקם בפסטיבל ומה בכלל אפשר לראות בעיר. נהדרים.
אז נסענו לשירקאווה גו שזה כפר שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי האו"ם. הייחוד שלו הוא בבתים שבנויים בצורה מיוחדת. העברנו שם כמעט שלוש שעות שבדיעבד גם שעה וחצי הייתה מספיקה.
אין צורך להיכנס לבתים (הכניסה בתשלום) ואין חובה ללכת למוזיאון הפתוח (למרות שהחלק הכי מעניין שם היה סרטון שבו הסבירו איך בנו את הבתים האלו והאמת נפעמתי מהגאונות).
משירקאווה גו נסענו לטקאימה באוטובוס. שוב ישראלים רבים. הפעם עשינו סשן של השוואת חוויות ותכניות. מסתבר שכולם עושים פחות או יותר אותו דבר. החבר'ה הם צעירים בני 27 עד 32. מלח הארץ.
הגענו לטקאימה והגענו לאכסניה שגם היא ממש קרובה לתחנת האוטובוס. שוב קבלת פנים לבבית והחדר התפנה מייד.
החדר שהוא בסגנון יפני שזה אומר רצפת טאטאמי (כמו מחצלת) ומיטות פוטון דקות. רוצים עוד פוטון, לא נוח. שלמו 700 ין. עכשיו נוח.
המארחים הסבירו לנו בפרוטרוט לאן כדאי ללכת ואיפה להתמקם בפסטיבל ומה בכלל אפשר לראות בעיר. נהדרים.
הלכנו לכיוון העיר שם יש בתים פרטיים ישנים. קסום כמו שנאמר. המון דוכני אוכל ומוצרים מקומיים. מסתבר בדיעבד שמאחורי הדוכנים האלו עומדים אנשי יאקוזה או אחרים שמשלמים פרוטקשן ליאקוזה. גם המון המון תיירים והשפה השלטת היא עברית. לא ממש אבל אי אפשר לפספס אותנו.
אז אחרי סיבוב בעיר הגענו לאיזור של הפסטיבל. העניין הוא שבטקאימה מתרחשים שני פסטיבלים אחד באביב ואחד בסתיו שזה עכשיו. יש להם מיקושים שזה מעין מקדשים ניידים שלכל אחד יש שם והיסטוריה משל עצמו וכשהם לא בפסטיבל הם שוכנים באולם מיוחד שצריך לשלם כסף כדי לראות אותם 😞.
העניין בתהלוכת הערב זה לעמוד באחת מהפניות שבמסלול לפי המלצת המארחים כי שם המיקושים עושים דברים. מה הם עושים? מסתובבים, מי שעליהם (כן יש עליהם אנשים) מנגנים ומכים בתופים. כל פעם שהמיקושי עשה סיבוב הקהל שאג "אווווו" כזה כאילו מסי הבקיע גול. אז מצאנו מקום יחסית טוב למרות שהסתירו לנו אבל אחרי שראינו את כל האחד עשר!! מיקושים התחלנו לחזור. בדרך חזרה וגם לפני האמת דגמנו עוד קצת מדוכני האוכל. אפילו שווארמה יש כאן. הולך כאן חזק הטקויאקי ( בוחן פתע למתמידים...) ומשהו חדש שגילינו היום והיה טעים שנקרא בייביקסרה שזה כמו מיני פנקייק פריכים.
אז אחרי סיבוב בעיר הגענו לאיזור של הפסטיבל. העניין הוא שבטקאימה מתרחשים שני פסטיבלים אחד באביב ואחד בסתיו שזה עכשיו. יש להם מיקושים שזה מעין מקדשים ניידים שלכל אחד יש שם והיסטוריה משל עצמו וכשהם לא בפסטיבל הם שוכנים באולם מיוחד שצריך לשלם כסף כדי לראות אותם 😞.
העניין בתהלוכת הערב זה לעמוד באחת מהפניות שבמסלול לפי המלצת המארחים כי שם המיקושים עושים דברים. מה הם עושים? מסתובבים, מי שעליהם (כן יש עליהם אנשים) מנגנים ומכים בתופים. כל פעם שהמיקושי עשה סיבוב הקהל שאג "אווווו" כזה כאילו מסי הבקיע גול. אז מצאנו מקום יחסית טוב למרות שהסתירו לנו אבל אחרי שראינו את כל האחד עשר!! מיקושים התחלנו לחזור. בדרך חזרה וגם לפני האמת דגמנו עוד קצת מדוכני האוכל. אפילו שווארמה יש כאן. הולך כאן חזק הטקויאקי ( בוחן פתע למתמידים...) ומשהו חדש שגילינו היום והיה טעים שנקרא בייביקסרה שזה כמו מיני פנקייק פריכים.
טקויאקי זה כדורי תמנון..למי ששכח.
האמת שהיום גם פעם ראשונה שנתקלתי בסוגי אוכל שנראו והריחו לא טוב. אז לא הכל ורוד בחזית הקולינארית. אבל אל תיתנו לשוליים להפריע לכם. טעים כאן !!
אז הבנו את הפרנציפ וחזרנו לאכסניה. רוצים להתקלח. רוצים אמבטיה פרטית? אין בעייה. 1000 ין. היה שווה..
עשינו ארוחת חטיפים אחרי כל מאכלי הרחוב שאכלנו היום וזהו להיום.
אז הבנו את הפרנציפ וחזרנו לאכסניה. רוצים להתקלח. רוצים אמבטיה פרטית? אין בעייה. 1000 ין. היה שווה..
עשינו ארוחת חטיפים אחרי כל מאכלי הרחוב שאכלנו היום וזהו להיום.
מיוחדי יפן:
גברים מבוגרים עם כלבים מפונפנים.
כלבים בעגלות מיוחדות כמו תינוקות.
גברים מבוגרים עם כלבים מפונפנים.
כלבים בעגלות מיוחדות כמו תינוקות.
אופניים לא קשורים.
מטריות לשימוש חופשי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה