לפני שאשכח. במסגרת המיוחדים של יפן:
טיפות עיניים. הרבה משתמשים.
במדרגות הנעות הם נצמדים לשמאל (בטוקיו). הבנתי שבאוסקה זה לימין.
בתחנות המטרו בסוף ההודעה בכריזה יש מנגינה שמחה כזו.
התינוקות בוכים בשקט.
קונדוקטור שקד קידה כשהוא יוצא מהקרון לקרון הבא.
כותרות של שלטים באנגלית והשאר ביפנית.
בכניסה למסעדות יש רפליקות מדויקות של המנות עשויות מפלסטיק או שעווה שנראות אמיתיות לגמרי. יש תעשייה שלמה של זה כאן ואפילו תיירים יכולים לקחת סדנאות קצרות ולעשות כאלו רפליקות.
טיפות עיניים. הרבה משתמשים.
במדרגות הנעות הם נצמדים לשמאל (בטוקיו). הבנתי שבאוסקה זה לימין.
בתחנות המטרו בסוף ההודעה בכריזה יש מנגינה שמחה כזו.
התינוקות בוכים בשקט.
קונדוקטור שקד קידה כשהוא יוצא מהקרון לקרון הבא.
כותרות של שלטים באנגלית והשאר ביפנית.
בכניסה למסעדות יש רפליקות מדויקות של המנות עשויות מפלסטיק או שעווה שנראות אמיתיות לגמרי. יש תעשייה שלמה של זה כאן ואפילו תיירים יכולים לקחת סדנאות קצרות ולעשות כאלו רפליקות.
אז הבוקר קמנו בשמונה וחצי כי החלטנו לא לדחוס עוד משהו. הרכבת שלנו הוזמנה ל 11:52.
בבוקר סיימנו לארוז וירדנו לקבלה. ביקשנו לשלוח את המזוודה לקיוטו למלון שנהיה בו בעוד יומיים. הפקיד התקשר למלון כדי לוודא שאכן אנחנו מגיעים לשם. מילא טופס והכל יהיה בסדר. נסענו לתחנת Tokyo שהיא כנראה עוד יותר סואנת משינג'וקו. מבוך ומיליארד אנשים. הגענו יחסית מוקדם אז היה לנו מספיק זמן למצוא את הרציף שלנו. הסדר מדהים. על הכרטיס כמובן מספר הקרון ומקומות הישיבה. ברציף עומדים בטור כשיש מקום גם למי שרוצה לחכות לרכבת הבאה באותו רציף. עשר דקות לפני שעת היציאה הגיעה הרכבת הקודמת. שמונה דקות לפני, צוות נקיון מתנפל על הקרונות. לא שיש מה לנקות אבל חלק מהעניין זה גם להפוך את המושבים לכיוון הנסיעה הנכון. ארבע דקות לפני עולים ובדיוק בזמן יוצאים. מושבים נוחים ומלא מקום לרגליים. מהיר ושקט. שעתיים וחצי עפו.
בגלל שהגענו מאוחר ורוב הדברים נסגרים לקחנו מייד מונית לבית נומורה שזה בית שחיו בו משפחת סמוראים. היה מעניין ונחמד. בערך עשרים דקות הספיקו. משם מונית נוספת לגן קנרוקו אן שנחשב לאחד משלושת היפים ביפן. מה אומר? היופי בעיני המתבונן.. לא נפלתי בוא נאמר.
איזה יפנים - ירד קצת גשם אז בתחנת המידע שליד בית הסמוראי הגברת הנחמדה נתנה לי מטריה ואמרה לי להחזיר אותה בתחנת הרכבת לפני שניסע. ככה. אלטרואיזם בהתגלמותו.
אז מהגן קפצנו ברגל לטירת קנזאווה הצמודה. מרשים אבל שוב לא התמוטטתי. משם נסענו לרובע התענוגות היגאשי שלא ברור מאיפה השם אבל זה רובע עם ארבעה רחובות באווירה כפרית פסטוראלית עם המון חנויות עם דברים ייחודיים לקנזאווה. אכלנו גלידת במבוק קקאו בצבע שחור עטוף בעוגיה. טעיםםםם.. וגם הצטלמנו עם ארבע מאיקו. מאיקו זה גיישה מתלמדת. אז בידעבד מסתבר שהן לא היו מאיקו אמיתיות אלא תיירות ששכרו קימונו והסתובבו ברחובות..
את כל זה הספקנו בשלוש שעות בערך. החלטנו לנסוע לאכסניה החביבה. כוכב אחד אבל ממש ממש נעימה.
קנג'י המארח יוצא מגדרו להנעים את זמננו.
בבוקר סיימנו לארוז וירדנו לקבלה. ביקשנו לשלוח את המזוודה לקיוטו למלון שנהיה בו בעוד יומיים. הפקיד התקשר למלון כדי לוודא שאכן אנחנו מגיעים לשם. מילא טופס והכל יהיה בסדר. נסענו לתחנת Tokyo שהיא כנראה עוד יותר סואנת משינג'וקו. מבוך ומיליארד אנשים. הגענו יחסית מוקדם אז היה לנו מספיק זמן למצוא את הרציף שלנו. הסדר מדהים. על הכרטיס כמובן מספר הקרון ומקומות הישיבה. ברציף עומדים בטור כשיש מקום גם למי שרוצה לחכות לרכבת הבאה באותו רציף. עשר דקות לפני שעת היציאה הגיעה הרכבת הקודמת. שמונה דקות לפני, צוות נקיון מתנפל על הקרונות. לא שיש מה לנקות אבל חלק מהעניין זה גם להפוך את המושבים לכיוון הנסיעה הנכון. ארבע דקות לפני עולים ובדיוק בזמן יוצאים. מושבים נוחים ומלא מקום לרגליים. מהיר ושקט. שעתיים וחצי עפו.
בגלל שהגענו מאוחר ורוב הדברים נסגרים לקחנו מייד מונית לבית נומורה שזה בית שחיו בו משפחת סמוראים. היה מעניין ונחמד. בערך עשרים דקות הספיקו. משם מונית נוספת לגן קנרוקו אן שנחשב לאחד משלושת היפים ביפן. מה אומר? היופי בעיני המתבונן.. לא נפלתי בוא נאמר.
איזה יפנים - ירד קצת גשם אז בתחנת המידע שליד בית הסמוראי הגברת הנחמדה נתנה לי מטריה ואמרה לי להחזיר אותה בתחנת הרכבת לפני שניסע. ככה. אלטרואיזם בהתגלמותו.
אז מהגן קפצנו ברגל לטירת קנזאווה הצמודה. מרשים אבל שוב לא התמוטטתי. משם נסענו לרובע התענוגות היגאשי שלא ברור מאיפה השם אבל זה רובע עם ארבעה רחובות באווירה כפרית פסטוראלית עם המון חנויות עם דברים ייחודיים לקנזאווה. אכלנו גלידת במבוק קקאו בצבע שחור עטוף בעוגיה. טעיםםםם.. וגם הצטלמנו עם ארבע מאיקו. מאיקו זה גיישה מתלמדת. אז בידעבד מסתבר שהן לא היו מאיקו אמיתיות אלא תיירות ששכרו קימונו והסתובבו ברחובות..
את כל זה הספקנו בשלוש שעות בערך. החלטנו לנסוע לאכסניה החביבה. כוכב אחד אבל ממש ממש נעימה.
קנג'י המארח יוצא מגדרו להנעים את זמננו.
שירותים ומקלחות משותפים ואם תרצו מגבת שלמו 100 ין. לא נורא. נחיה.
על השולחן באיזור המשותף כל מיני חטיפים לטעימה. טעמתי שניים שאין לי מושג מה שמם והיה טעים.
על השולחן באיזור המשותף כל מיני חטיפים לטעימה. טעמתי שניים שאין לי מושג מה שמם והיה טעים.
אז התארגנו והלכנו לחפש מה לאכול. קנג'י המליץ על שתי מסעדות אבל לא מצאנו אותם כי שלא כמו בטוקיו אין כאן מאמץ אדיר לרשום משהו באנגלית במסעדות. הגענו לקניון שנקרא Forus.
7 קומות שבקומה השישית מסעדות רבות. אחרי סיבוב רחרוח בחרנו במסעדת טונקצו. טונקצו זה בשר חזיר מצופה במשהו שהוא יותר קריספי מפירורי הלחם הרגילים שלכם. היה טעים ואף סביר במחיר. חזרנו לחדר למנוחה ומחר נשכים קום לכיוון שירקאווה גו וטקאימה.
שורה תחתונה לגבי קנזאווה. אם זה לא בדרך לאנשהוא אז אפשר בהחלט לוותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה