ברור לכם שאיבדתי תחושת זמן, כן? אין לי מושג איזה יום היום ומה קורה בארץ ומי נגד מי. האמת? לא חסר לי. תענוג כאן. מיוחד ושונה וכיף ושמח. תחושה טובה כזו. היפנים יודעים משהו שאנחנו לא נדע כנראה. מילה זה מילה. סדר בכל מקום. אין חשש שירמו אותך. כל כך נחמדים וכל כך אכפתיים. והאוכל? מה זה? למה לא מביאים הכל לארץ. כמעט ואין פספוסים. כל דבר שטעמנו היה טעים עד ללקק את האצבעות.
בקיצור במשך החצי שנה שעקבתי אחרי יפן שמעתי ממטיילים אחרים בעיקר בקבוצת הפייסבוק "יפן למטיילים" המון חוויות כאלו אבל כמו בקלישאה אף אחד לא מכין אותך לדבר האמיתי. עשו טובה לעצמכם וקנו כרטיס (כיוון אחד נראה לי...). טוב כל זה רק אחרי שלושה ימים בטוקיו ובלי לראות את שאר המקומות שהם פחות סואנים.
בקיצור במשך החצי שנה שעקבתי אחרי יפן שמעתי ממטיילים אחרים בעיקר בקבוצת הפייסבוק "יפן למטיילים" המון חוויות כאלו אבל כמו בקלישאה אף אחד לא מכין אותך לדבר האמיתי. עשו טובה לעצמכם וקנו כרטיס (כיוון אחד נראה לי...). טוב כל זה רק אחרי שלושה ימים בטוקיו ובלי לראות את שאר המקומות שהם פחות סואנים.
אז הבוקר שוב קמנו מאוחר. יצאנו רק לקראת תשע וחצי מהחדר. מצאנו בית קפה ( שוב תודה לגוגל). משם למקדש סנסוג'י שזה אחד מהמרכזיים כאן. לא ממש התעמקנו יותר מידי. קצת טקסים של קבלת ברכות וקשקושים כאלו והמשכנו במורד הרחוב. האיזור נקרא אסקוסה ושם טעמנו מלון-פה עם גלידת דלעת לכבוד האלווין. מלון-פה זה מאפה בצורת מלון (נגיד) שהוא מתוק. ניתן למילוי בכל דבר. טעים. אכלנו גם חטיפי עוף מטוגנים ששכחתי את שמם ושתינו מיצים שונים בטעם לימון ובטעם תה מאצ'ה. לא אוהב תה מאצ'ה ולא תה ירוק למרות שזה חזק כאן. יש למיצים האלו בקבוקים מיוחדים עם כדור זכוכית בקצה במקום פקק. לך תבין.
אכלנו עוד מאפה כזה ממולא בריבת שעועית. גם טעים. לא יודע את השם.
אז הלכנו למזח של הסירות מתוך כוונה לשוט לאודייבה אבל השייט היה רק בעוד 45 דקות. אז תפסנו בחור נחמד בשם סאנה או משהו כזה שעשה לנו סיבוב בריקשה. כן כן סחב את עבדכם ובנו ברגליו החזקות והסיע אותנו באיזור. חוויה נחמדה ויקרה אבל חוויה. מאוד ידידותיים החבר'ה האלו. זה שהביא את הריקשה ניסה בכח לדחוף מילים בעברית. מידי פעם הציץ בפנקס. שלף "אצ'י" כשהתכוון לאחי שבתעתיק נכתב Achi. בקיצור מצחיק.
אז שטנו לאודייבה. שייט חביב של כמעט שעה. הגענו לאודייבה והתישבנו קמעה בסטארבאקס. חייבים הרי. משם ברגל לפסל של Gundam שנראה לי היה פופולרי בשנות התשעים. עוד קצת ברגל למוזיאון מיראיקאן שזה מוזיאון העתיד. לצערי הגענו בשלוש ועשרים כשסוגרים בחמש. אז הספקנו לעשות את התערוכה המיוחדת שלימדה על תולדות הנינג'ה. מאוד חביב ואינטראקטיבי. שורה תחתונה. הנינג'ה הם סיירת מטכ"ל של היפנים. הספקנו לראות גם מופע של אסימו הרובוט שזה מגניב לגמרי. כולל זה שהוא רץ וגם קופץ על רגל אחת...
חוץ מזה עשינו מיצג שבו אחד מאיתנו יושב בחדרון עם אוזניות והשני יושב עם תינוק רובוט וכל מה שזה בחדר עושה מבוצע על ידי התינוק. מפחיד ברמות.
סך הכל הספקנו בקושי קומה אחת מתוך הארבע. אחד המיצגים היה לבחור איזה עולם אנחנו רוצים בעתיד. ואז משרטטים על גבי לוח גדול את המסלול רק כדי להבין שאין סיכוי שנגיע לעולם כזה כי אנחנו בני אדם חרא... מאוד אופטימי..
אז נסענו ברכבת לכיוון טקשיטה דורי שזה הרחוב של המגניבים בהרג'וקו. נכנסנו לחנות דאיסו שזה כמו הכל בדולר והעמסנו כל מיני ממתקים וחטיפים יפניים.
הרעב החל אז שמנו פעמינו לראשונה למסעדת סושי. Running sushi. היה נחמד מאוד וטעים מאוד וגם לא נורא יקר.
זהו. היום חזרנו לפני שמונה למלון בפעם הראשונה. מתארגנים לנסיעה מחר. את המזוודה נשלח לקיוטו וניקח עלינו ציוד ליומיים. בקטנה.
אכלנו עוד מאפה כזה ממולא בריבת שעועית. גם טעים. לא יודע את השם.
אז הלכנו למזח של הסירות מתוך כוונה לשוט לאודייבה אבל השייט היה רק בעוד 45 דקות. אז תפסנו בחור נחמד בשם סאנה או משהו כזה שעשה לנו סיבוב בריקשה. כן כן סחב את עבדכם ובנו ברגליו החזקות והסיע אותנו באיזור. חוויה נחמדה ויקרה אבל חוויה. מאוד ידידותיים החבר'ה האלו. זה שהביא את הריקשה ניסה בכח לדחוף מילים בעברית. מידי פעם הציץ בפנקס. שלף "אצ'י" כשהתכוון לאחי שבתעתיק נכתב Achi. בקיצור מצחיק.
אז שטנו לאודייבה. שייט חביב של כמעט שעה. הגענו לאודייבה והתישבנו קמעה בסטארבאקס. חייבים הרי. משם ברגל לפסל של Gundam שנראה לי היה פופולרי בשנות התשעים. עוד קצת ברגל למוזיאון מיראיקאן שזה מוזיאון העתיד. לצערי הגענו בשלוש ועשרים כשסוגרים בחמש. אז הספקנו לעשות את התערוכה המיוחדת שלימדה על תולדות הנינג'ה. מאוד חביב ואינטראקטיבי. שורה תחתונה. הנינג'ה הם סיירת מטכ"ל של היפנים. הספקנו לראות גם מופע של אסימו הרובוט שזה מגניב לגמרי. כולל זה שהוא רץ וגם קופץ על רגל אחת...
חוץ מזה עשינו מיצג שבו אחד מאיתנו יושב בחדרון עם אוזניות והשני יושב עם תינוק רובוט וכל מה שזה בחדר עושה מבוצע על ידי התינוק. מפחיד ברמות.
סך הכל הספקנו בקושי קומה אחת מתוך הארבע. אחד המיצגים היה לבחור איזה עולם אנחנו רוצים בעתיד. ואז משרטטים על גבי לוח גדול את המסלול רק כדי להבין שאין סיכוי שנגיע לעולם כזה כי אנחנו בני אדם חרא... מאוד אופטימי..
אז נסענו ברכבת לכיוון טקשיטה דורי שזה הרחוב של המגניבים בהרג'וקו. נכנסנו לחנות דאיסו שזה כמו הכל בדולר והעמסנו כל מיני ממתקים וחטיפים יפניים.
הרעב החל אז שמנו פעמינו לראשונה למסעדת סושי. Running sushi. היה נחמד מאוד וטעים מאוד וגם לא נורא יקר.
זהו. היום חזרנו לפני שמונה למלון בפעם הראשונה. מתארגנים לנסיעה מחר. את המזוודה נשלח לקיוטו וניקח עלינו ציוד ליומיים. בקטנה.
אני אפתח פינה. דברים מיוחדים ביפן. מלבד מה שהוזכר עד כה בפוסטים הקודמים.
מנקי אוזניים וקיסמי שיניים בשירותים.
מנקי אוזניים בצבע שחור.
אוטובוסים שנוסעים ברחוב עם שלטי פרסומות ומוזיקה רועשת.
אין פחים ברחובות !!!!! תתפוצצו עם האוכל שקניתם ולא סיימתם.
לא אוכלים ברחוב.
הכל נקי. השירותים. הרחובות. המלון. המסעדות. תרבות כזו.
לא משאירים טיפים. לא מנומס.
יש מלא ואני מפספס המון אז כשאזכר אוסיף.
איזה יופי!!! עכשיו כשנחפש לסגור טיול מאורגן ליפן , נדע בדיוק על מה אנחנו לא מוותרים ומה חייב להיות חלק בטיול. המשך להפיץ!
השבמחק