הבוקר החלטנו לנסות לאכול בחדר האוכל של המלון. 2,000 ין לאדם. יקר אבל היה משביע. חלק מהאוכל היה לא אכיל אבל סך הכל סבבה.
שמנו פעמינו לכיוון סנשיין סיטי שזה קומפלקס בנינים שאמור להיות מקדש לאוהבי אנימה. היה סך הכל בסדר כולל מרכז פוקימון. היו שם גם שני פארקי שעשועים אבל יותר התאימו לקטנים אז ויתרנו.
משם נסענו לנאקאנו ברודווי שזה עוד מתחם של חובבי אנימה, תחביבים, צעצועים וכדומה. המתחם קצת מיושן ומזכיר קצת את MBK של בנגקוק. היה חביב. קנינו חוברות מנגה באנגלית ותיק מתהפך של הסדרה Adventure Times שיואב אוהב.
סך הכל היה בסדר. קנינו שם עוגה שהיתה טעימה אש. וגם ניסינו משקאות. אחד היה בטעם שומשום שרוף. הלך לפח אחרי שלוק. השני בטעם ענבים שבעצם יותר דמה לדובדבנים. היה טוב. השלישי בטעם ליצ'י ומלח שהיה ממש טעים. בכלל בכל רחוב בטוקיו וביפן בכלל יש מכונות שתייה. המחירים יכולים לנוע מ 100 ין עד 160 ין. במכונות גם משקאות חמים וגם קרים. כל מפגש עם מכונת שתייה הוא חוויה כי בכל מכונה שי טעמים שונים ומשונים.
אז נסענו מנאקאנו למוזיאון גיבלי.
שמנו פעמינו לכיוון סנשיין סיטי שזה קומפלקס בנינים שאמור להיות מקדש לאוהבי אנימה. היה סך הכל בסדר כולל מרכז פוקימון. היו שם גם שני פארקי שעשועים אבל יותר התאימו לקטנים אז ויתרנו.
משם נסענו לנאקאנו ברודווי שזה עוד מתחם של חובבי אנימה, תחביבים, צעצועים וכדומה. המתחם קצת מיושן ומזכיר קצת את MBK של בנגקוק. היה חביב. קנינו חוברות מנגה באנגלית ותיק מתהפך של הסדרה Adventure Times שיואב אוהב.
סך הכל היה בסדר. קנינו שם עוגה שהיתה טעימה אש. וגם ניסינו משקאות. אחד היה בטעם שומשום שרוף. הלך לפח אחרי שלוק. השני בטעם ענבים שבעצם יותר דמה לדובדבנים. היה טוב. השלישי בטעם ליצ'י ומלח שהיה ממש טעים. בכלל בכל רחוב בטוקיו וביפן בכלל יש מכונות שתייה. המחירים יכולים לנוע מ 100 ין עד 160 ין. במכונות גם משקאות חמים וגם קרים. כל מפגש עם מכונת שתייה הוא חוויה כי בכל מכונה שי טעמים שונים ומשונים.
אז נסענו מנאקאנו למוזיאון גיבלי.
במטרו היו שני ילדים לא יותר מבני 7 בתלבושת אחידה נוסעים לבדם במטרו. מעניין איך זה היה מתקבל בישראל.
למי שלא יודע סטודיו גיבלי הוא סטודיו שהפיק כמה סרטי אנימציה נחשבים כמו "השכן שלי טוטורו" ו "הטירה הנעה". אני לא כל כך מבין מה הגליק אבל מסתבר שזה להיט. עד כדי כך שכמעט בלתי אפשרי להשיג כרטיסים למוזיאון.
אז נכנסנו והסתובבנו והיה בסדר גמור. יואב התלהב יותר כצפוי. בסוף אף אכלנו נקניקיה יפנית בטעם משונה וגלידה בטעם חלב וענבים. זה היה טעים.
בסדרה "המסעדות המוזרות בעולם" בכל פרק יש משהו מיפן. שם דיברו על rabbit cafe שאמור להיות מסעדה שבה יש חיות שמסתובבות לידך בזמן שאתה אוכל. אמרנו נלך. חצי שעה במטרו והגענו. בנין מגורים בצידי הרחוב הראשי בהאראג'וקו. קצת פישי האמת. בכניסה מסתבר שזה לא בדיוק מה שהיה בסדרה. מדובר בפינת ליטוף בה כל אחד מקבל חצי שעה להאכיל ולשחק עם ארנבים. כבר הגענו אז נשארנו איזה רבע שעה. קיבלנו בקבוק שתייה ומובן שאין שם אוכל בכלל.. כל זה תמורת 1,650 ין. להמרה לשקלים חלקו ב 26. לא קל.
אז נכנסנו והסתובבנו והיה בסדר גמור. יואב התלהב יותר כצפוי. בסוף אף אכלנו נקניקיה יפנית בטעם משונה וגלידה בטעם חלב וענבים. זה היה טעים.
בסדרה "המסעדות המוזרות בעולם" בכל פרק יש משהו מיפן. שם דיברו על rabbit cafe שאמור להיות מסעדה שבה יש חיות שמסתובבות לידך בזמן שאתה אוכל. אמרנו נלך. חצי שעה במטרו והגענו. בנין מגורים בצידי הרחוב הראשי בהאראג'וקו. קצת פישי האמת. בכניסה מסתבר שזה לא בדיוק מה שהיה בסדרה. מדובר בפינת ליטוף בה כל אחד מקבל חצי שעה להאכיל ולשחק עם ארנבים. כבר הגענו אז נשארנו איזה רבע שעה. קיבלנו בקבוק שתייה ומובן שאין שם אוכל בכלל.. כל זה תמורת 1,650 ין. להמרה לשקלים חלקו ב 26. לא קל.
אז משם הלכנו רגלית למסעדת kawai monster cafe. זו היתה חוויה מתקנת. הרעיון הוא מסעדה רעשנית וצבעונית בצורה חמודה. Kawai שווה חמוד. זה חלק משמעותי בתרבות היפנית . להיות חמוד.
האוכל גם היה מעולה והאווירה כיפית ונחמדה. כדאי.
אז נסענו חזרה שתי תחנות וחווינו פעם ראשונה את הצפיפות ברכבת התחתית. כמו סרדינים אמיתיים כולל התגפפות צמודה 360 מעלות. מזל/חבל שזה רק שתי תחנות.
אז נסענו חזרה שתי תחנות וחווינו פעם ראשונה את הצפיפות ברכבת התחתית. כמו סרדינים אמיתיים כולל התגפפות צמודה 360 מעלות. מזל/חבל שזה רק שתי תחנות.
בדרך למלון עוד אננס על מקל לסיום היום.
שיחת וידאו עם קרן ומתארגנים לישון.
יש לי הרבה מה לומר על יפן והיפנים אבל נשמור את זה לפעם אחרת. דברים טובים בעיקר, לא לדאוג..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה