היום המלא האחרון בטוקיו וביפן.🙁
אז קמנו ונסענו לכיוון נקודת המפגש. קבעתי לפני כשבוע בהתכתבות במייל עם מוריס לעשות סדנת סושי. מצאתי אותו בטריפאדוויזור.
הגענו לנקודת המפגש ויאי, זה יהיה שיעור פרטי. רק לי וליואב. מוריס ונאט (שניהם קיצורים לשמות יפניים) ליוו אותנו מנקודת המפגש לדירה של מוריס. הוא רואה חשבון שמאס בחיי הלחץ של העבודה בחברות הגדולות ולפני שלוש שנים הוא פרש ופתח את העסק הזה של סדנאות סושי. הוא בסך הכל בן 28.. בגיל 25 נמאס לו. נו. מה נאמר... את הרעיון הוא הגה אחרי שחבר ביקש שילמד אותו להכין סושי. עד לאותו זמן הוא לא ידע להכין סושי. אז הוא למד והתחיל ללמד. יזם.
במהלך הסדנה דיברנו הרבה על ישראל והתרבות הישראלית והאוכל הישראלי. הכל בהשוואה לאוכל היפני. הם היו מאוד סקרנים. בסדנא עצמה עשינו בעצמנו ארבעה סוגים שונים של סושי ולמדנו דברים חדשים על סושי. למשל שזה נחשב מנומס לאכול את הסושי ביד. לא חייבים צ'ופסטיקס. וגם כשבאים למסעדת סושי היי אנד אסור לעשן ואסור לשים בושם כדי לא להשפיע על הארומה והטעם של הסושי.
סיפרנו בהתחלה שליואב יש יומולדת אז בסוף מוריס שלף עוגת דלעת עם נר ושרנו יומולדת שמח ליואבי. טעים. הכל היה מושלם.
נפרדנו בצער ונסענו לשוק אואנו. מיצינו די מהר והלכנו ברגל לאקיהברה האהובה על יואב. עשינו סיבוב דומה לסיבוב הקודם. נכנסנו לארקייד ושיחקנו קצת. הפעם נכנסנו ל Maid Cafe למרות מחאותיו של הנער. הרעיון הוא מלצריות שלבושות בבגדים חמודים ומדברות בקול חמוד. הכל kawaii. בקיצור, חוויה מצחיקה ויקרה בטירוף. קולה, קפה וצילום עם אחת מהן ב 130 ש"ח. עוד וי. להשביע את הרעב של יואב נכנסנו למקדונלדס והזמנו גם צ'יפס עם סירופ שוקולד וסירופ בטטה סגול. אל תעקמו את האף. טעים ביותר.
מאקיהברה נסענו לאיזור שינג'וקו האהוב עלי. אחרי התלבטויות רבות במהלך הטיול ולאחר עשרות ביקורות לחיוב ולשלילה הלכנו למסעדת הרובוטים. גם כאן היפנים הולכים עד הסוף בקטע של "אנחנו משוגעים ואנחנו אוהבים את זה". אז יושבים באולם מאורך משני צידי הבמה וישנם מספר מופעים. מתיפוף דרך ריקוד ועד מופעי בובות ענקיות עם לייזר ורעש וצלצולים ומה לא. חלק מהמופעים ברמה של חוג מתנ"ס אבל עם פירוטכניקה וחלק ממש מושקעים. שורה תחתונה, למרות המחיר היקר - 8000 ין למחיר המלא או 6800-7000 ין למחירי הנחה, אם אתם בטוקיו, לכו לזה. אבל בלי ציפיות. נסו להשיג קופון הנחה שמחולק במלונות. יש שלושה כרטיסים במחיר של שניים או 1,000 ין הנחה אם אתם רק זוג).
יצאנו וחיפשתי מקום עם בשר לחגוג את הסיום. נקלענו למסעדת יקיניקו שאין לי מושג מה שמה. מלצרית מסין, שמה נין.
בחרתי את סוגי הבשר הטובים ביותר ואכן היה מעולה. היקיניקו הכי טעים שאכלנו.
זהו. תם ונשלם. עכשיו מתארגנים לאריזה ומחר בבוקר יוצאים לדרך.
אז קמנו ונסענו לכיוון נקודת המפגש. קבעתי לפני כשבוע בהתכתבות במייל עם מוריס לעשות סדנת סושי. מצאתי אותו בטריפאדוויזור.
הגענו לנקודת המפגש ויאי, זה יהיה שיעור פרטי. רק לי וליואב. מוריס ונאט (שניהם קיצורים לשמות יפניים) ליוו אותנו מנקודת המפגש לדירה של מוריס. הוא רואה חשבון שמאס בחיי הלחץ של העבודה בחברות הגדולות ולפני שלוש שנים הוא פרש ופתח את העסק הזה של סדנאות סושי. הוא בסך הכל בן 28.. בגיל 25 נמאס לו. נו. מה נאמר... את הרעיון הוא הגה אחרי שחבר ביקש שילמד אותו להכין סושי. עד לאותו זמן הוא לא ידע להכין סושי. אז הוא למד והתחיל ללמד. יזם.
במהלך הסדנה דיברנו הרבה על ישראל והתרבות הישראלית והאוכל הישראלי. הכל בהשוואה לאוכל היפני. הם היו מאוד סקרנים. בסדנא עצמה עשינו בעצמנו ארבעה סוגים שונים של סושי ולמדנו דברים חדשים על סושי. למשל שזה נחשב מנומס לאכול את הסושי ביד. לא חייבים צ'ופסטיקס. וגם כשבאים למסעדת סושי היי אנד אסור לעשן ואסור לשים בושם כדי לא להשפיע על הארומה והטעם של הסושי.
סיפרנו בהתחלה שליואב יש יומולדת אז בסוף מוריס שלף עוגת דלעת עם נר ושרנו יומולדת שמח ליואבי. טעים. הכל היה מושלם.
נפרדנו בצער ונסענו לשוק אואנו. מיצינו די מהר והלכנו ברגל לאקיהברה האהובה על יואב. עשינו סיבוב דומה לסיבוב הקודם. נכנסנו לארקייד ושיחקנו קצת. הפעם נכנסנו ל Maid Cafe למרות מחאותיו של הנער. הרעיון הוא מלצריות שלבושות בבגדים חמודים ומדברות בקול חמוד. הכל kawaii. בקיצור, חוויה מצחיקה ויקרה בטירוף. קולה, קפה וצילום עם אחת מהן ב 130 ש"ח. עוד וי. להשביע את הרעב של יואב נכנסנו למקדונלדס והזמנו גם צ'יפס עם סירופ שוקולד וסירופ בטטה סגול. אל תעקמו את האף. טעים ביותר.
מאקיהברה נסענו לאיזור שינג'וקו האהוב עלי. אחרי התלבטויות רבות במהלך הטיול ולאחר עשרות ביקורות לחיוב ולשלילה הלכנו למסעדת הרובוטים. גם כאן היפנים הולכים עד הסוף בקטע של "אנחנו משוגעים ואנחנו אוהבים את זה". אז יושבים באולם מאורך משני צידי הבמה וישנם מספר מופעים. מתיפוף דרך ריקוד ועד מופעי בובות ענקיות עם לייזר ורעש וצלצולים ומה לא. חלק מהמופעים ברמה של חוג מתנ"ס אבל עם פירוטכניקה וחלק ממש מושקעים. שורה תחתונה, למרות המחיר היקר - 8000 ין למחיר המלא או 6800-7000 ין למחירי הנחה, אם אתם בטוקיו, לכו לזה. אבל בלי ציפיות. נסו להשיג קופון הנחה שמחולק במלונות. יש שלושה כרטיסים במחיר של שניים או 1,000 ין הנחה אם אתם רק זוג).
יצאנו וחיפשתי מקום עם בשר לחגוג את הסיום. נקלענו למסעדת יקיניקו שאין לי מושג מה שמה. מלצרית מסין, שמה נין.
בחרתי את סוגי הבשר הטובים ביותר ואכן היה מעולה. היקיניקו הכי טעים שאכלנו.
זהו. תם ונשלם. עכשיו מתארגנים לאריזה ומחר בבוקר יוצאים לדרך.
😢הפינה של יואבי😢
שלום. כן. לפני שאתחיל לחפור, נעצור לדקה דומיה לזכר הטיול. היית מגניב.
הייייייייייייייי אני עדיין פה. סליחה על החפירה אתמול. סתם אני לא מצטער. הבה נתחילה
אז התעוררנו והתעצלתי בכיף שלי משהו כמו חצי שעה, יצאנו והלכנו כפי שאתם יודעים למקום שבו פגשנו את נאטוש ומוריסוש. בפעם הזו בטוקיו ציפיתי שאני אכיר את המקומות שאנחנו הולכים אליהם אבל ממש טעיתי, המקום היחיד שהכרתי היה הסביבה שליד מסעדת הרובוטים וגם שם זה היה רק החלק שקרוב לבית המלון הראשון שלנו ומצאנו בקלות חלקים שלא ביקרנו בהם.
אז נפגשנו עם המנטורים שלנו לסושי והלכנו לבית שלהם. אני אקצר את כל הסדנה ב"זה היה אדיר". הם היו פשוט חמודים והתעניינו והיו שיחות ביננו ואחת מהן הייתה על אנימה (עם נאט) וזה היה כל כך מוזר שבכזו קלות פיתחתי שיחה על משהו שאני מתחבר אליו, זה היה מגניב ובגלל זה הרגשתי בנוח לדבר באנגלית איתם, ובדרך כלל ממש קשה לי להוציא מילה. הסושי שהכנתי היה בסדר בערך אבל אני רוצה להמשיך להכין סושי בבית כי ממש נהניתי.. רמזרמז לאבא......
בנוסף הם היו ממש חמודים בקטע של העוגה ליום ההולדת... סתם דיברנו על זה באחת השיחות ומשום מקום מוריס הביא עוגה ונר, ואפילו דיברנו על עוגות לפני כן.. תודה מוריס ונאטוש
אז השוק הזה באואנו היה דיי משעמם אז פשוט הסתכלנו על המפה וראינו שאקיהברה ממש קרובה אלינו אז הלכנו לשם. בדרך התבלבלנו בערך עשר פעמים אבל בסוף הגענו וזה מה שחשוב... בתכלס לא נכנסנו להרבה חנויות, כל מה שעשינו זה שקנינו בקבוק בשבילי לבית הספר ונכנסנו למייד קפה שהיה מאוד מביך ולא נוח בשבילי וגם בשביל אבא לפי הבנתי, וגם שם מוצ׳י, המלצרית שהובילה אותנו למקום, דיברה איתי על אנימה בכל הדרך, וכשהיא שאלה אותי אילו סדרות אנימה ראיתי פשוט לא ידעתי מה לומר כי משום מה שכחתי את כולן...
ווווהגענו למסעדת הרובוטים. ממש אהבתי את האווירה למרות שאבא אמר שהמון אנשים אמרו שהמקום מגעיל וכל מניי כאלה.. המופע היה מגניב וענקי ומושך תשומת לב, הם נכנסו לקטע מאוד טוב לדעתי וזה היה ממש מגניב. פשוט אורות ופנטזיה ורכבים ענקיים והכל. גם דיברתי עם שתי אמריקאיות שישבו לידי קצת, יאעש.
בקיצור, ממליץ ללכת למי שאכפת לו מדעתי, פשוט היה אדיר.
חזרנו למלון לאחר שאכלנו במסעדת היקיניקו שהייתה נחמדה מאוד, למרות שקצת פחדתי כי ראיתי שאבא קונה דברים שעלו המון בזמן שאני בכלל לא שם על איזה סוג בשר אני אוכל כי בשר באמת לא מעניין אותי. ארזנו את המזוודה ועכשיו אבא נרדם. השניה. הרגע. בייביי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה