כשאני מנסה לשחזר את מאורעות היום, כמו בימים קודמים, אירועי הבוקר נראים כל כך רחוקים.
הבוקר קמנו ויצאנו לכיוון מפעל מאזדה שנמצא בעיירה שנקראת Mukainada. את הסיור צריך להזמין מראש. אז בקצרה. חצי מהאוטובוס ישראלים. חלקם מהסוג המעצבן. המדריכה התנצלה שהיא לא יודעת עברית אבל היתה אחלה. שברה שיניים גם עם האנגלית שלה. מסתבר שהיא לא הכירה את הדגם האלמותי, ידידם של כל עבדי ההיטק, המאזדה 3..הסיור הוא בן שעה וחצי ובהחלט מומלץ. לא נמרח ולא נמשך. מובן שיחסי ציבור לחברה כשגולת הכותרת היא סיור בקו ההרכבה. חשתי צביטה בלב שהרי התחום הזה של מפעלי ייצור הוא מה שלמדתי באוניברסיטה וכמה אני רחוק מזה בעיסוק שלי עכשיו..
יואבי לא כל כך התעניין. מפתיע.😆
משם מיהרנו לרכבת וגם כאן לא היה צריך להילחץ. פגשנו זוג ישראלי צעיר, הלי ואלכס שרק נחתו ביפן אתמול. חילקנו טיפים ומפות. הכי כיף לעזור.
שינקנסן לשין-אוסאקה. המתנה חצי שעה ועוד כמעט שעתיים עד טוקיו. בדרך פגשנו זוג ישראלים צעיר ברוחו ששב ליפן אחרי שלושים שנה. חמודים.
נחתנו בשיבויה או כמו שהיא מכונה "שיגויה". רעש וצלצולים והמולה. שינג'וקו? פתח תקווה לעומתה.. סתם. מת על שינג'וקו. בקיצור הסתובבנו. מצאנו את האצ'יקו, חצינו במעבר החצייה המפורסם, צילמנו אותו מהסטארבאקס שבפינה. כל המאסט. הלכנו לאכול במסעדת סושי מגניבה עם רעיון מהפכני. כל אחד מקבל מספר עמדה. בעמדה טבלט. מזמינים מה שרוצים. האוכל מגיע על סרט נע ישירות לעמדה. מורידים מהמגש ומשחררים את המגש חזרה בלחיצת כפתור. בנוסף, זה טעים וממש לא יקר. אה. וגם אכלנו ראמן לראשונה ביפן. פייר, מפתיע. טעים. שם המסעדה הוא Uobei. סמנו בגוגל מאפס לנסיעה הקרובה שלכם. כשיצאנו כבר היה תור של עשרים איש בכניסה.. הסתובבנו עוד קצת לקבל אווירה ובסוף נכנסנו לבניין EST. תשע קומות בידור. מתוכן שלוש קומות של באולינג. שתי קומות ביליארד, ארקייד, פינג פונג, חיצים וגם היה שם אוכל לדעתי. שיחקנו ביליארד ויואבי ניצח אותי..
החלטנו לנסוע למלון. הפעם המלון הוא בסגנון יפני. כלומר ישנים על פוטונים על הרצפה. החדר מרווח יחסית לטוקיו אבל קצת מיושן. נקי אבל. אה, המזוודה הגיעה כמובן. כבר לא מתרגש מזה. זהו. צריך לחזור הביתה. יואב החליט להתפנק באמבטיה ב"אונסן" הפרטי שלנו. זהו להיום.
הבוקר קמנו ויצאנו לכיוון מפעל מאזדה שנמצא בעיירה שנקראת Mukainada. את הסיור צריך להזמין מראש. אז בקצרה. חצי מהאוטובוס ישראלים. חלקם מהסוג המעצבן. המדריכה התנצלה שהיא לא יודעת עברית אבל היתה אחלה. שברה שיניים גם עם האנגלית שלה. מסתבר שהיא לא הכירה את הדגם האלמותי, ידידם של כל עבדי ההיטק, המאזדה 3..הסיור הוא בן שעה וחצי ובהחלט מומלץ. לא נמרח ולא נמשך. מובן שיחסי ציבור לחברה כשגולת הכותרת היא סיור בקו ההרכבה. חשתי צביטה בלב שהרי התחום הזה של מפעלי ייצור הוא מה שלמדתי באוניברסיטה וכמה אני רחוק מזה בעיסוק שלי עכשיו..
יואבי לא כל כך התעניין. מפתיע.😆
משם מיהרנו לרכבת וגם כאן לא היה צריך להילחץ. פגשנו זוג ישראלי צעיר, הלי ואלכס שרק נחתו ביפן אתמול. חילקנו טיפים ומפות. הכי כיף לעזור.
שינקנסן לשין-אוסאקה. המתנה חצי שעה ועוד כמעט שעתיים עד טוקיו. בדרך פגשנו זוג ישראלים צעיר ברוחו ששב ליפן אחרי שלושים שנה. חמודים.
נחתנו בשיבויה או כמו שהיא מכונה "שיגויה". רעש וצלצולים והמולה. שינג'וקו? פתח תקווה לעומתה.. סתם. מת על שינג'וקו. בקיצור הסתובבנו. מצאנו את האצ'יקו, חצינו במעבר החצייה המפורסם, צילמנו אותו מהסטארבאקס שבפינה. כל המאסט. הלכנו לאכול במסעדת סושי מגניבה עם רעיון מהפכני. כל אחד מקבל מספר עמדה. בעמדה טבלט. מזמינים מה שרוצים. האוכל מגיע על סרט נע ישירות לעמדה. מורידים מהמגש ומשחררים את המגש חזרה בלחיצת כפתור. בנוסף, זה טעים וממש לא יקר. אה. וגם אכלנו ראמן לראשונה ביפן. פייר, מפתיע. טעים. שם המסעדה הוא Uobei. סמנו בגוגל מאפס לנסיעה הקרובה שלכם. כשיצאנו כבר היה תור של עשרים איש בכניסה.. הסתובבנו עוד קצת לקבל אווירה ובסוף נכנסנו לבניין EST. תשע קומות בידור. מתוכן שלוש קומות של באולינג. שתי קומות ביליארד, ארקייד, פינג פונג, חיצים וגם היה שם אוכל לדעתי. שיחקנו ביליארד ויואבי ניצח אותי..
החלטנו לנסוע למלון. הפעם המלון הוא בסגנון יפני. כלומר ישנים על פוטונים על הרצפה. החדר מרווח יחסית לטוקיו אבל קצת מיושן. נקי אבל. אה, המזוודה הגיעה כמובן. כבר לא מתרגש מזה. זהו. צריך לחזור הביתה. יואב החליט להתפנק באמבטיה ב"אונסן" הפרטי שלנו. זהו להיום.
קצת מיוחדים:
מוזיקת מעליות ברחוב בקיוטו.
מוזיקת ג'ז כמעט בכל מסעדה שהיינו בה.
רמזורים מצייצים בצלילים שונים באדום ובירוק.
במדרכות פסים צהובים בולטים.
שני האחרונים לטובת ציבור העיוורים.
🍓הפינה של יואבי🍓
יו יו זה אני יו
אוקי סליחה אני אפסיק.
רק אני קורא את "הפינה של יואבי" כאילו אומרים את זה בתוכנית מערכונים? כן? טוב נתחיל.
אז את היום התחלנו באיזי האמת, וויתרנו על ארוחת הבוקר ובמקום קנינו אוכל ממיני מארקט כזה וישר יצאנו לדרך למוזיאון מזדה. אני זוכר עוד כשתכננו את הטיול וכל הזמן הזזנו את התאריכים של כל עיר ורק המוזיאון תמיד נשאר באותו המקום. מוזיאון ואז טוקיו ליום וחצי לפני הטיסה.
הזכרנו את המוזיאון כל כך הרבה פעמים שכשבאת ביקרנו בו זה היה מהר ומוזר מידי בשביל לענות על השם שאמרנו כל כך הרבה פעמים, זה היה מאוד מגניב לדעתי ואני אוהב מכוניות (בערך. לא הסטראוטיפ של גבר שלכם.) אבל היו חלקים שלא הזיזו לי שם וסתם השתעממתי, וזה גם היה בבוקר אז לא הייתי הכי מרוכז. בלי קשר, המדריכה של הסיור החמיאה לי על השיער בסוף, יששש
וישר מעולם אחד קפצנו לעולם אחר - מהמוזיאון לעולם הרכבות הנכבד - במשך בערך חמש שעות היינו על המסילות ותחנות הרכבת. האמת שלא התנגדתי, הייתי זקוק להפסקה. סגרתי את הפער שהיה לי ביומן המסע, סיימתי לראות סדרה מצויירת (Over The Garden Wall) שהייתה אדירה למעוניינים, ציירתי קצת ופשוט חשבתי...
ואז בום, חזרנו לטוקיו אהובתי, לאמצע הבלגאן בשיבויה (עדיין אוהב את האראג׳וקו יותר). סתם הסתובבנו שם בלי ידיעה והלכנו לאיפה שהיה הכי הרבה אור... זה היה מגניב.
במסעדה שאכלנו בה נהניתי, זה היה מאוד נוח אבל התחלתי לדאוג לזה שמוצאים תחליפים לכל מקצוע, וחשבתי על עיסוקים שבני אדם יעבדו בהם אחרים שרובוטים יעשו את כל שאר העבודות הרבה יותר טוב. חשבתי על זה שממציאים עדיין יהיו בעסק, כי רובוטים לא ממש יכולים להמציא כי לא הגענו לבינה מלאכותית עדיין. מעניין אם אני אהיה חי כשנגיע לבינה מלאכותית.
ועכשיו ביקרתם בחלק מהמוח המסתורי המלא ביותר מדי ריכוז ופילוסופיה וזמן חופשי.
בקיצור היה מגניב ואז הלכנו לשחק ביליארד ונצחתי את אבא וגם זה היה מגניב למרות שלא ממש הרגשתי תחושה של נצחון, זה היה נצחון משעמם ויבש כזה...
המלון שאנחנו בו נחמד. אני כבר לא ממש שם לב לבתי מלון כי החלפנו בערך עשרה כל הטיול הזה. עכשיו יואב הולך לישון. לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה