הבוקר לא מיהרנו כי ידענו שצריך להעביר זמן במיאג'ימה כדי לתפוס גם גאות וגם שפל. אז יצאנו מהחדר רק לקראת תשע. אכלנו ארוחת בוקר דלה ב Tullys שזו רשת בתי קפה כאן ביפן. עלינו על ה street car לכיוון התחנה שממנה יוצאת המעבורת למיאג'ימה. זה היה ארוך..
המעבורת, כצפוי , מדייקת וגדולה ומרשימה והשייט מאוד יפה.
הגענו לאי ועשינו סיבוב מקיף באי. העניין באי הזה הוא סביב הגאות והשפל. בכל יום יש כאן מחזורי גאות ושפל כאשר בגאות השער שבתמונה (Oh torri) והמקדש שנמצא במרחק של 100 מטר ממנו נמצאים במים ואילו בשפל אפשר ללכת עד לשער ואף אחריו.
אז כשהגענו היה שיא הגאות וזה נחמד. הסתובבנו באי ואכלנו את המאכל המייצג שזה מעין עוגיות בצורת עלה מייפל במילויים שונים. טעים מינוס.
עלינו ברכבל כמעט עד לפסגת הר מיסן. הנוף יפה. בדרך חזרה ישבנו בקרון עם יפנים מטוקיו ומנגסקי. מאיפה אתם? ישראל. תל אביב. Jerusalem ? Dead sea? נדה.
Heburai... אה !! ברור. ליד Egypto...
התלהבו כאילו ראו חייזר. לא יודעים מילה באנגלית ו lost in translation מכה שנית.
אחרי כן פגשתי אחד מהזוגות והם ביקשו להצטלם איתנו.. חמודים.
אז ירדנו מההר ואכלנו כל מיני דברים על מקל. בעלי המקום בו ישבנו היו חמודים כרגיל ונתנו לנו מתנה. מסתבר שהם חזק בענייני כפות של אורז. על מה שהם נתנו לי כתוב בתרגום חופשי " הנצחון הוא בר זכרון". ויש להם גאווה בבן המקום שמשחק בייסבול בניו יורק ינקיז.
הגברת גם שלפה סמארטפון עם גוגל טרנסלייט ואמרה שאני דומה לג'ורג' קלוני. נו שוין. לא שמעתי את זה אף פעם.😉
באי מסתובבים חופשי צבאים ועופרים ומחפשים מזון מהתיירים. הם יודעים לגשת ישר לכיסים של האנשים.
בנוסף לכל ניסיתי לראשונה צדפות שהן מאכל טיפוסי כאן. גם עם הרבה לימון לא היה לי טעים.
אז הגיעה שעת השפל ונכנסנו רגלית עד לשער. זה מחזה מעניין. יש סביב רגלי השער אלפי מטבעות שאנשים שמים כנראה למזל. חוץ מזה שאחת מהרגליים של השער בשיפוצים זה מחזה מרתק.
אחרי כן נכנסנו לחנות של מאייר שצייר אותנו על גבי, נחשו? כף של אורז. יצאתי זעוף משהו...
משם שטנו חזרה ושוב רכבת למלון למנוחה קצרה.
יצאנו שוב. הפעם החלטנו לנסות שוב יקיניקו. מסעדה שהומלצה בטריפאדוויזור. היתה פחות טובה מהראשונה מהערב הראשון בטוקיו. הקונספט קצת שונה. הפעם הצלייה לא מבוצעת על הגריל שהוא חלק מהשולחן אלא המלצרית מביאה גריל שיושב על השולחן. מעל הגריל יש צינור ששואב את העשן ובעצם חוסם את שדה הראייה בינינו. המלצרית לא ידעה מילה באנגלית אז עם קצת גוגל טרנסלייט הצלחנו להזמין שלושה סוגים של בשר. היה טעים אבל פחות מההיא בטוקיו.
עוד סיבוב קצר באיזור וחזרה למלון.
🍌הפינה של יואבי🍌
חזרתי. אני חיי. אל תדאגו.
אז תודה לכולם על הברכות מאתמול והבא נתחיללל:
היום קמתי מצוברח כי את אתמול סיימתי מצוברח. אבא ישב עליי אז קמתי והתארגנתי והתחלנו את היום.
תכלס, במיאג׳ימה לא הרגשתי שהיה הרבה מה לעשות, וגם בהירושימה אין ממש, אז פשוט הסתובבנו קצת ועלינו להרים וחזרנו. האטרקציה המרכזית הייתה הטורי אבל זה היה סוג של נוף ולא יותר מדיי...
עשינו הפסקה ויצאנו שוב לאכול כי אבא היה רעב ולא הזיק לי לאכול. במסעדה של היקיניקו היה נחמד לדעתי, שונה מהמקום שאכלנו בו כשהגענו לטוקיו אבל. עדיין היה מגניב...
האמת שהיום שמתי לב שהרבה אנשים הסתכלו עליי, אולי בגלל השיער ואולי בגלל שלבשתי חולצה של סדרת אנימציה מוכרת, אבל לא ממש אכפת לי אז שרדתי
וזהו בעצם חח, היה יום עצל אבל לא נורא יש ימים כאלה, ביי ביי..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה