יום שישי 14.10 - היום האחד עשר ביפן. מקיוטו לקויהסן.

בתכנון הראשוני לא הכנסתי את קויהסן. תכננתי יותר טוקיו וקיוטו. בסופו של דבר החלטתי לשמוע בעצת Japan Guide שבנו מסלול מומלץ לפי מספר הימים. אז
בבוקר קמנו והתארגנו. סגירת מזוודה. 1,843 ין והופ. עוד יומיים נתראה עם המזוודה בהירושימה.
הלכנו לארוחה אחרונה בבית הקפה ומשם החל המסע.
אפילו בתוך קיוטו קצת התברברנו. בסופו של דבר עלינו לרכבת התחתית והגענו לתחנת קיוטו. כדי להגיע לקויהסן צריך לעבור בתחנת אוסקה, בעוד תחנה בתוך אוסקה, לעלות על רכבת איזורית, לנסוע ברכבל ובסוף באוטובוס. מסע.
אז לאוסקה הגענו בקלות ובתוך אוסקה גם בקלות. בדוכן הכרטיסים מציעים כרטיס הלוך ושוב עם כל אמצעי התחבורה עד קויה + קופונים לאטרקציות וחנויות בקויה. עלינו לרכבת האיזורית והתחלנו לנסוע. באיזשהוא שלב הרכבת עצרה והכרוז קשקש ביפנית. אחרי עשר דקות הרכבת התחילה לנסוע לכיוון השני משום מה. מבט בגוגל מאפס גילה שהרכבת ממשיכה לכיוון אחר. ירדנו שתי תחנות אחר כך רק כדי לגלות שהיינו צריכים לרדת מהרכבת הקודמת ולהחליף צד. בקיצור הלכה שעה לחינם.

בסוף הגענו לתחנה כשבדרך נוף יפה יפה. כמעט כמו בדולומיטים.
משם ברכבל שנראה כמו הכרמלית אבל לפי הכרוז זה השיפוע הגבוה ביותר שיש ביפן. טוב. חוויה נחמדה.

בסוף הגענו לקויה ומשם אוטובוס למנזר שלנו. כל העיר פזורה במנזרים שמארחים תיירים. רעיון נחמד.
המנזר שלנו ששמו Jimyo in הוא מנזר יפה ומטופח. קיבלו אותנו נזירים והכניסו אותנו לחדר. חדר יפני טיפוסי עם שולחן תה. מאוד אותנטי כל הסיפור. בגלל שהעיר הזו אין בה כלום חוץ ממנזרים ועוד קצת אז אין כאן איפה לאכול בצהריים. הסתובבנו בעיר והגענו במקרה למקום שהעיר מפורסמת בו שנקרא okonuin. מדובר במחזה מורבידי שלא לאמר קריפי מאין כמוהו. יער עם עשרות אלפי עצים ועם אלפי קברים ומצבות בצורות וגדלים שונים. גם זה נחשב אתר מורשת של אונסקו. אז טיילנו כאן כשעה וחצי וחזרנו לחדר.
ארוחת הערב הוגשה לנו לחדר ברבע לשש. ארוחה צמחונית עם מלא רכיבים. חלק טעים מאוד וחלק ממש לא. כשסיימנו בא נזיר וסידר לנו פוטונים על הרצפה. תענוג. בגלל שאין מה לעשות כאן או בגלל שלא בא לנו לצאת וגם כי קר נשארנו בחדר. כבר משבע אני מתחת לשמיכה מתחמק מהקור שהמזגן מתקשה לגרש. מחר השכמה ברבע לשש להצטרף לתפילת הבוקר. שכידוע אני אדוק באמונתי.

🎃ולפינתו של יואבי:🎃

אהלן אהלן. זה יואב 

בעקבות שאלתה של מישל דודתי החביבה (היי מישל), החלטתי להדחף לבלוג של אבא ולכתוב פינה על היום ועל מה שיש לי לומר עליו, אחרי הכל אני יותר מעניין מאבא הזה

אני הולך לכתוב כל יום על איך שהרגשתי בנקודות מסוימות מהיום במקום לכתוב את אותו הדבר שאבא כתב, את זה עשיתי ביומן המסע שלי (לא ממליץ לקרוא) 😋.

אז היום היינו צריכים על ההתחלה להחליף המון רכבות ולמצוא מה לעשות תוך כדי, לא כמו הנסיעה מטוקיו לקנזאווה שהייתה נסיעה ישירה ברכבת עם מקומות שמורים שהייתה הרבה יותר נוחה. באחת ההחלפות פשוט התעטשתי בערך 7 פעמים ברצף... או או... בקיצור, ציפיתי שנצטרך לנסוע קצת ושלא יהיה לי ממש מה לעשות בנסיעות ואני אשתעמם אבל כמו שאבא כתב, התבלבלנו ולא ירדנו בתחנה הנכונה ומרחנו עוד שעה בדרך, ועם ההצטננות ידעתי שעכשיו הולך להיות ממש לא נעים... נרדמתי על אבא בפוזה הכי לא נוחה שתוכלו לחשוב עליה והתעוררתי קצת לפני הירידה מהרכבת והעליה לרכבל. לא ממש היה לי כוח לכלום בגלל הצינון אז פשוט עשיתי את הכל במוד של "לא אכפת לי" כזה עד שהגענו להר קויה, ושם פשוט הרגשתי את הצורך לעצבן את אבא בכוונה ולהשתגע באמצע בית קברות ענקי. לאחר החזרה מבית הקברות פשוט נרגענו ועשינו כלום והתעסקנו בטמפרטורה של החדר (קרר) ובין לבין הגישו לנו את ארוחת הערב, שהייתה בסדר אבל לא יותר מזה, ועכשיו אנחנו הולכים לישון. בסופו של דבר היום היה כיף ומאתגר למרות שלא עשינו הרבה והייתי חצי חולה חצי חי... אז לילה טוב או צהריים טובים או מה שלא יהיה כשתקראו את זה. בי.