הבוקר הלכנו לסדנת קליגרפיה שהומלצה בטריפאדוויזור. אתמול אחרי הצהריים התכתבתי עם הגברת צ'יפומי ואישרנו שנבוא לשעתיים מעשר בבוקר.
מסתבר שהבית שלה יחסית קרוב למלון אז הלכנו לשם. הקדמנו אז הסתובבנו באיזור. ראינו תלמידי בית ספר בשיעורי התעמלות. ריצת משוכות היה לכם בבית ספר? מה עם מירוץ שליחים? ומורה שמסמן בגיר של מגרשי כדורגל את גבולות המגרש כדי שיישמר הסדר?
אז הגענו והתחלנו. בהתחלה לומדים את התנועות הבסיסיות ואחר כך מתרגלים מילים.
העובדות:
ביפן מגיל 3 עד 10 ׁׁ(או מכיתה ג' עד י', לא זוכר) חובה ללמוד קליגרפיה. כולל מבחנים וציונים.
הקליגרפיה ביפן שנקראת שודו. (דו זה דרך/שיטה).
השודו משלב סמלים/מילים מיפנית, סינית, וסמלים עבור מילים משפות שונות.
מדובר על כ 2,000 סמלים !!
צ'יפומי המדריכה 18 שנה בעסק. גם אמא שלה קליגרפית.
לענייננו, קיבלנו מברשות מיוחדות ודיו ודפים והתאמנו. מובן שהייתי עקום לגמרי. יואב היה מדהים.
כשהיינו שם פגשנו את פול ואת נוריקו.
פול הוא מסידני והוא חי בקיוטו שנה וחצי במסגרת איזה חילופים אקדמיים. הבחור בן חמישים פלוס ועושה קורס קליגרפיה של שנה... שאלתי... משפחה, ענינים? אמר אני מתחמק מהמשפחה...
נוריקו היא יפנית חביבה שגם עושה את הקורס.
אז דיברנו וכאלו והגענו לזה שצ'יפומי ביקשה שאכתוב לה בעברית שלט לכניסה לסטודיו שלה כי מסתבר שהרבה ישראלים באים. התוצאה בתמונה. סליחה שלוחה לדורות הבאים על חוסר הפרופורציה.
בסופו של דבר קיבלנו את כל מה שכתבנו כולל המילה/סמל שבחרנו וחתימת שמנו. בחרנו Peace and Harmony.
משם הלכנו לשכור אופניים ורכבנו למקדש קיומיזודרה. הרכיבה היתה נחמדה ולא קשה. במקדש עצמו לא הבנתי על מה המהומה. כבר אמרתי שמקדשים זה לא בשבילי... מסביב למקדש חנויות של אוכל ומזכרות. אווירה תיירותית מאוד.
חזרנו לחנות האופניים ומשם למלון למנוחה קצרה. יצאנו להסתובב בסביבות המלון. יש רחובות שלמים, חלקם מקורים עם מאות חנויות מכל הסוגים. קנינו ליואב קצת בגדים ואז נכנסנו למסעדת טונקצו נחמדה. הגליק שם זה שכל אורח מכין תערובת של אחד מהרטבים עם שומשום שהוא כותש בעצמו. אני לא הייתי רעב אז רק יואב אכל. היה מאוד נחמד.
המשכנו להסתובב עוד קצת והלכנו לנקודת המפגש של הסיור בגיון. על הסיור שמענו מהקבוצה יפן למטיילים ומובן שגם את הסיור הזה אפשר היה להעביר בעברית. שלושים אחוז מהנוכחים היו ישראלים. פגשנו את מורין, נטע ורעות שפגשנו לפני כן בקנזאווה ושירקאווה גו והשווינו רשמים. מסתבר שגם הן תכננו להיות בארשיאמה מחר.
הסיור היה מעניין ומצחיק עם מדריכה בשם מיאה (עם צרה באלף). הסבירה על תרבות הגיישות וכל מה שמסביב.
אז בקיוטו הגיישות הן גייקו ולא סתם גיישות כמו בשאר יפן. השוני הוא בכך שגייקו עוברות מסלול הכשרה מייגע כדי להיות גייקו (בעיקר שירה וריקודים ונגינה).
לפני כן הן מאיקו במשך כחמש שנים, כלומר מתלמדות.
מגיל 15 אפשר להיות מאיקו.
לא, הן לא זונות.
יש עוד המון עובדות אבל לא אלאה אתכם. מומלץ!
זהו להיום. לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה