מילות סיכום

איך אפשר לסכם? אחרי 48 שעות בארץ וכמעט 72 שעות מאז שעזבנו את יפן עדיין קשה לעכל. משתפך כזה..

אז היינו במספר לא קטן של מקומות. עשינו עשרות פעילויות. אכלנו מכל סוג מאכל שיכולנו לאכול. פגשנו המון אנשים מקומיים. החלפנו בית מלון כל יום כמעט. נסענו ברכבות, מטרו, STREET CAR, רכבל, אוטובוס, סירה בנהר, אופניים ומה עוד?

הכל ביחד מתערבב והתחושה היא "וואו".

אין מדינה כמו יפן. אין תרבות כזו ואין אנשים כאלו.

קנו כרטיס. עכשיו.

אני חושב שיואבי ואני הסתדרנו יפה מאוד. למעט מספר קטן של חיכוכים הטיול זרם ועשינו המון בונדינג. היה לי כיף גדול להיות עם יואבי ואני סופר גאה על מה שהוא. אוהב אותך ילד שלי !!


מקווה מאוד לחזור לכאן בעתיד.

יום שישי 21.10 - תם החלום

אז בחמישי בערב, בקור של מוסקבה, הגענו למלון שהיה לא משהו. שקעי החשמל לא עבדו והמים קרים. אבל מילא. בגלל הג'ט לג, כבר בשמונה בערב הלכנו לישון. איכשהוא התעוררתי כבר בחצות ועד שתיים וחצי לא נרדמתי. בסופו של דבר קמנו בארבע ועשרים. השאטל יצא בזמן ואיתנו עוד חבר'ה ישראלים צעירים בני 26. אחלה בחורים. דיסקסנו עד כמה קשה לבני דורם להגיע לדירה במצב כמו שהוא היום. לא אופטימי.
אז הגענו לשדה ומובן שתורים בביקורת הדרכונים. עד שהגיע תורנו יצאה נשמתנו. הפקיד שלנו עשה דוקטורט על הדרכון שלי כולל בדיקת ציציות וזכוכית מגדלת של שען. אני נראה לך זייפן דרכונים? סוכן של המוסד? אה. לא היה סידור ליואב אז הוא בא איתי למשימה. בסדר?
הטיסה עברה בסדר. שוב מזכיר לא להזמין את המנות הכשרות...
נחתנו ואני עם חשש כבד שהמזוודה לא תגיע. אבל מפתיע. הגיעה.
מכניס את הסים לטלפון והוא לא עובד. אוףף.
קרן הגיעה לאסוף אותנו ונסענו הביתה. זהו. נגמר. אני לא מעכל עדיין. הנחיתה פחות קשה ממה שחשבתי. להפתעתי, אני לא מסתייג מהישראלים והישראליות כמו שציפיתי. אני עדיין באופוריה כנראה. מכיל הכל בינתיים.
זהו. אולי בהמשך נעשה פוסט סיכום משתפך כזה..

יום חמישי 20.10 - מתחילים לחזור למציאות...

הבוקר יצאנו לכיוון שדה התעופה. רכבת מיוחדת משינג'וקו לשדה התעופה נריטה שנקראת Narita Express או Nex. כלולה ב JR pass אז סבבה. בשדה עצמו כאילו אין טיסות. בשום מקום אין תורים והכל חלק כמו מרכז קנדה.
בטיסה שלנו כמובן ישראלים רבים ובשדה להפתעתנו לא מצאנו משהו סביר לאכול אז אכלנו קארי וראמן לא טעימים. מובן שאחרי שסיימנו גילינו עוד איזור שבו יש גם מקדונלד'ס לצורך העניין.. לא נורא. בזבזנו את יתרת המזומן שלנו על קיטקטים מסוגים שונים ועוד כל מיני ועלינו לטיסה. אוי..
איזה הבדל. יפנים מסבירי פנים, אדיבים, חייכניים וששים לעזור לעומת דיילים ודיילות רוסיות שעושים את המינימום הנדרש. אוףף.

שכחתי שהזמנתי את המנות הכשרות והן היו מגעילות בצורה קשה. את הטיסה העברנו בצפייה בסרטים וניסיון לישון. ניקיתי קצת את תיבת המייל של העבודה, רחמנא ליצלן.
אז נחתנו במוסקבה וכרגיל. ביקורת דרכונים איטית. הזוג הישראלי שלפנינו דימה את הפקיד לפקיד ה"עצלן" מהסרט זוטרופוליס. אכן.
אז יצאנו מזה וניסינו להתקשר למלון לקרוא לשאטל אבל טבע כנראה סגרו לי את הקו או משהו. אז לא הצלחתי להוציא שיחה. הפקידה במודיעין עזרה והתקשרה למלון. הרכב יגיע. מתי? לברז'ינייב תשובות ( פוטין עסוק במלחמה באוקראינה).
אז חיכינו וחיכינו. רק לציין שהטמפרטורה היא 2 מעלות. מעל האפס. אז אין שלג. אבל קריר. די קר. קר. קר מאודדד. קפוא....
בסוף הוא הגיע. מסתבר שהוא אסף נוסעים אחרים מטרמינלים אחרים. אז הגענו למלון וקיבלנו חדר. אותו סגנון. סובייטי אמיתי.
מחר השאטל ייקח אותנו בחמש. בינתיים עוד לא עייפים למרות שלפי שעון יפן כבר אחרי אחת לפנות בוקר.
מחר מסיימים סופית...

יום רביעי 19.10 - היום השישה עשר ביפן. סדנת סושי, אואנו, אקיהברה, מסעדת הרובוטים

היום המלא האחרון בטוקיו וביפן.🙁
אז קמנו ונסענו לכיוון נקודת המפגש. קבעתי לפני כשבוע בהתכתבות במייל עם מוריס לעשות סדנת סושי. מצאתי אותו בטריפאדוויזור.
הגענו לנקודת המפגש ויאי, זה יהיה שיעור פרטי. רק לי וליואב. מוריס ונאט (שניהם קיצורים לשמות יפניים) ליוו אותנו מנקודת המפגש לדירה של מוריס. הוא רואה חשבון שמאס בחיי הלחץ של העבודה בחברות הגדולות ולפני שלוש שנים הוא פרש ופתח את העסק הזה של סדנאות סושי. הוא בסך הכל בן 28.. בגיל 25 נמאס לו. נו. מה נאמר... את הרעיון הוא הגה אחרי שחבר ביקש שילמד אותו להכין סושי. עד לאותו זמן הוא לא ידע להכין סושי. אז הוא למד והתחיל ללמד. יזם.
במהלך הסדנה דיברנו הרבה על ישראל והתרבות הישראלית והאוכל הישראלי. הכל בהשוואה לאוכל היפני. הם היו מאוד סקרנים. בסדנא עצמה עשינו בעצמנו ארבעה סוגים שונים של סושי ולמדנו דברים חדשים על סושי. למשל שזה נחשב מנומס לאכול את הסושי ביד. לא חייבים צ'ופסטיקס. וגם כשבאים למסעדת סושי היי אנד אסור לעשן ואסור לשים בושם כדי לא להשפיע על הארומה והטעם של הסושי.
סיפרנו בהתחלה שליואב יש יומולדת אז בסוף מוריס שלף עוגת דלעת עם נר ושרנו יומולדת שמח ליואבי. טעים. הכל היה מושלם.
נפרדנו בצער ונסענו לשוק אואנו. מיצינו די מהר והלכנו ברגל לאקיהברה האהובה על יואב. עשינו סיבוב דומה לסיבוב הקודם. נכנסנו לארקייד ושיחקנו קצת. הפעם נכנסנו ל Maid Cafe למרות מחאותיו של הנער. הרעיון הוא מלצריות שלבושות בבגדים חמודים ומדברות בקול חמוד. הכל kawaii. בקיצור, חוויה מצחיקה ויקרה בטירוף. קולה, קפה וצילום עם אחת מהן ב 130 ש"ח. עוד וי. להשביע את הרעב של יואב נכנסנו למקדונלדס והזמנו גם צ'יפס עם סירופ שוקולד וסירופ בטטה סגול. אל תעקמו את האף. טעים ביותר.
מאקיהברה נסענו לאיזור שינג'וקו האהוב עלי. אחרי התלבטויות רבות במהלך הטיול ולאחר עשרות ביקורות לחיוב ולשלילה הלכנו למסעדת הרובוטים. גם כאן היפנים הולכים עד הסוף בקטע של "אנחנו משוגעים ואנחנו אוהבים את זה". אז יושבים באולם מאורך משני צידי הבמה וישנם מספר מופעים. מתיפוף דרך ריקוד ועד מופעי בובות ענקיות עם לייזר ורעש וצלצולים ומה לא. חלק מהמופעים ברמה של חוג מתנ"ס אבל עם פירוטכניקה וחלק ממש מושקעים. שורה תחתונה, למרות המחיר היקר - 8000 ין למחיר המלא או 6800-7000 ין למחירי הנחה, אם אתם בטוקיו, לכו לזה. אבל בלי ציפיות. נסו להשיג קופון הנחה שמחולק במלונות. יש שלושה כרטיסים במחיר של שניים או 1,000 ין הנחה אם אתם רק זוג).
יצאנו וחיפשתי מקום עם בשר לחגוג את הסיום. נקלענו למסעדת יקיניקו שאין לי מושג מה שמה. מלצרית מסין, שמה נין.
בחרתי את סוגי הבשר הטובים ביותר ואכן היה מעולה. היקיניקו הכי טעים שאכלנו.
זהו. תם ונשלם. עכשיו מתארגנים לאריזה ומחר בבוקר יוצאים לדרך.

😢הפינה של יואבי😢

שלום. כן. לפני שאתחיל לחפור, נעצור לדקה דומיה לזכר הטיול. היית מגניב.

הייייייייייייייי אני עדיין פה. סליחה על החפירה אתמול. סתם אני לא מצטער. הבה נתחילה

אז התעוררנו והתעצלתי בכיף שלי משהו כמו חצי שעה, יצאנו והלכנו כפי שאתם יודעים למקום שבו פגשנו את נאטוש ומוריסוש. בפעם הזו בטוקיו ציפיתי שאני אכיר את המקומות שאנחנו הולכים אליהם אבל ממש טעיתי, המקום היחיד שהכרתי היה הסביבה שליד מסעדת הרובוטים וגם שם זה היה רק החלק שקרוב לבית המלון הראשון שלנו ומצאנו בקלות חלקים שלא ביקרנו בהם.

אז נפגשנו עם המנטורים שלנו לסושי והלכנו לבית שלהם. אני אקצר את כל הסדנה ב"זה היה אדיר". הם היו פשוט חמודים והתעניינו והיו שיחות ביננו ואחת מהן הייתה על אנימה (עם נאט) וזה היה כל כך מוזר שבכזו קלות פיתחתי שיחה על משהו שאני מתחבר אליו, זה היה מגניב ובגלל זה הרגשתי בנוח לדבר באנגלית איתם, ובדרך כלל ממש קשה לי להוציא מילה. הסושי שהכנתי היה בסדר בערך אבל אני רוצה להמשיך להכין סושי בבית כי ממש נהניתי.. רמזרמז לאבא......

בנוסף הם היו ממש חמודים בקטע של העוגה ליום ההולדת... סתם דיברנו על זה באחת השיחות ומשום מקום מוריס הביא עוגה ונר, ואפילו דיברנו על עוגות לפני כן.. תודה מוריס ונאטוש

אז השוק הזה באואנו היה דיי משעמם אז פשוט הסתכלנו על המפה וראינו שאקיהברה ממש קרובה אלינו אז הלכנו לשם. בדרך התבלבלנו בערך עשר פעמים אבל בסוף הגענו וזה מה שחשוב... בתכלס לא נכנסנו להרבה חנויות, כל מה שעשינו זה שקנינו בקבוק בשבילי לבית הספר ונכנסנו למייד קפה שהיה מאוד מביך ולא נוח בשבילי וגם בשביל אבא לפי הבנתי, וגם שם מוצ׳י, המלצרית שהובילה אותנו למקום, דיברה איתי על אנימה בכל הדרך, וכשהיא שאלה אותי אילו סדרות אנימה ראיתי פשוט לא ידעתי מה לומר כי משום מה שכחתי את כולן... 

ווווהגענו למסעדת הרובוטים. ממש אהבתי את האווירה למרות שאבא אמר שהמון אנשים אמרו שהמקום מגעיל וכל  מניי כאלה..  המופע היה מגניב וענקי ומושך תשומת לב, הם נכנסו לקטע מאוד טוב לדעתי וזה היה ממש מגניב. פשוט אורות ופנטזיה ורכבים ענקיים והכל. גם דיברתי עם שתי אמריקאיות שישבו לידי קצת, יאעש.

בקיצור, ממליץ ללכת למי שאכפת לו מדעתי, פשוט היה אדיר.

חזרנו למלון לאחר שאכלנו במסעדת היקיניקו שהייתה נחמדה מאוד, למרות שקצת פחדתי כי ראיתי שאבא קונה דברים שעלו המון בזמן שאני בכלל לא שם על איזה סוג בשר אני אוכל כי בשר באמת לא מעניין אותי. ארזנו את המזוודה ועכשיו אבא נרדם. השניה. הרגע. בייביי.

יום שלישי 18.10 - היום החמישה עשר ביפן. מפעל מאזדה, מהירושימה לטוקיו

כשאני מנסה לשחזר את מאורעות היום, כמו בימים קודמים, אירועי הבוקר נראים כל כך רחוקים.
הבוקר קמנו ויצאנו לכיוון מפעל מאזדה שנמצא בעיירה שנקראת Mukainada. את הסיור צריך להזמין מראש. אז בקצרה. חצי מהאוטובוס ישראלים. חלקם מהסוג המעצבן. המדריכה התנצלה שהיא לא יודעת עברית אבל היתה אחלה. שברה שיניים גם עם האנגלית שלה. מסתבר שהיא לא הכירה את הדגם האלמותי, ידידם של כל עבדי ההיטק, המאזדה 3..הסיור הוא בן שעה וחצי ובהחלט מומלץ. לא נמרח ולא נמשך. מובן שיחסי ציבור לחברה כשגולת הכותרת היא סיור בקו ההרכבה. חשתי צביטה בלב שהרי התחום הזה של מפעלי ייצור הוא מה שלמדתי באוניברסיטה וכמה אני רחוק מזה בעיסוק שלי עכשיו..
יואבי לא כל כך התעניין. מפתיע.😆
משם מיהרנו לרכבת וגם כאן לא היה צריך להילחץ. פגשנו זוג ישראלי צעיר, הלי ואלכס שרק נחתו ביפן אתמול. חילקנו טיפים ומפות. הכי כיף לעזור.
שינקנסן לשין-אוסאקה. המתנה חצי שעה ועוד כמעט שעתיים עד טוקיו. בדרך פגשנו זוג ישראלים צעיר ברוחו ששב ליפן אחרי שלושים שנה. חמודים.
נחתנו בשיבויה או כמו שהיא מכונה "שיגויה". רעש וצלצולים והמולה. שינג'וקו? פתח תקווה לעומתה.. סתם. מת על שינג'וקו. בקיצור הסתובבנו. מצאנו את האצ'יקו, חצינו במעבר החצייה המפורסם, צילמנו אותו מהסטארבאקס שבפינה. כל המאסט. הלכנו לאכול במסעדת סושי מגניבה עם רעיון מהפכני. כל אחד מקבל מספר עמדה. בעמדה טבלט. מזמינים מה שרוצים. האוכל מגיע על סרט נע ישירות לעמדה. מורידים מהמגש ומשחררים את המגש חזרה בלחיצת כפתור. בנוסף, זה טעים וממש לא יקר. אה. וגם אכלנו ראמן לראשונה ביפן. פייר, מפתיע. טעים. שם המסעדה הוא Uobei. סמנו בגוגל מאפס לנסיעה הקרובה שלכם. כשיצאנו כבר היה תור של עשרים איש בכניסה.. הסתובבנו עוד קצת לקבל אווירה ובסוף נכנסנו לבניין EST. תשע קומות בידור. מתוכן שלוש קומות של באולינג. שתי קומות ביליארד, ארקייד, פינג פונג, חיצים וגם היה שם אוכל לדעתי. שיחקנו ביליארד ויואבי ניצח אותי..
החלטנו לנסוע למלון. הפעם המלון הוא בסגנון יפני. כלומר ישנים על פוטונים על הרצפה. החדר מרווח יחסית לטוקיו אבל קצת מיושן. נקי אבל. אה, המזוודה הגיעה כמובן. כבר לא מתרגש מזה. זהו. צריך לחזור הביתה. יואב החליט להתפנק באמבטיה ב"אונסן" הפרטי שלנו. זהו להיום.

קצת מיוחדים:

מוזיקת מעליות ברחוב בקיוטו.

מוזיקת ג'ז כמעט בכל מסעדה שהיינו בה.

רמזורים מצייצים בצלילים שונים באדום ובירוק.

במדרכות פסים צהובים בולטים.

שני האחרונים לטובת ציבור העיוורים.

🍓הפינה של יואבי🍓

יו יו זה אני יו

אוקי סליחה אני אפסיק.

רק אני קורא את "הפינה של יואבי" כאילו אומרים את זה בתוכנית מערכונים? כן? טוב נתחיל.

אז את היום התחלנו באיזי האמת, וויתרנו על ארוחת הבוקר ובמקום קנינו אוכל ממיני מארקט כזה וישר יצאנו לדרך למוזיאון מזדה. אני זוכר עוד כשתכננו את הטיול וכל הזמן הזזנו את התאריכים של כל עיר ורק המוזיאון תמיד נשאר באותו המקום. מוזיאון ואז טוקיו ליום וחצי לפני הטיסה. 

הזכרנו את המוזיאון כל כך הרבה פעמים שכשבאת ביקרנו בו זה היה מהר ומוזר מידי בשביל לענות על השם שאמרנו כל כך הרבה פעמים, זה היה מאוד מגניב לדעתי ואני אוהב מכוניות (בערך. לא הסטראוטיפ של גבר שלכם.) אבל היו חלקים שלא הזיזו לי שם וסתם השתעממתי, וזה גם היה בבוקר אז לא הייתי הכי מרוכז. בלי קשר, המדריכה של הסיור החמיאה לי על השיער בסוף, יששש

וישר מעולם אחד קפצנו לעולם אחר - מהמוזיאון לעולם הרכבות הנכבד - במשך בערך חמש שעות היינו על המסילות ותחנות הרכבת. האמת שלא התנגדתי, הייתי זקוק להפסקה. סגרתי את הפער שהיה לי ביומן המסע, סיימתי לראות סדרה מצויירת (Over The Garden Wall) שהייתה אדירה למעוניינים, ציירתי קצת ופשוט חשבתי...

ואז בום, חזרנו לטוקיו אהובתי, לאמצע הבלגאן בשיבויה (עדיין אוהב את האראג׳וקו יותר). סתם הסתובבנו שם בלי ידיעה והלכנו לאיפה שהיה הכי הרבה אור... זה היה מגניב. 

במסעדה שאכלנו בה נהניתי, זה היה מאוד נוח אבל התחלתי לדאוג לזה שמוצאים תחליפים לכל מקצוע, וחשבתי על עיסוקים שבני אדם יעבדו בהם אחרים שרובוטים יעשו את כל שאר העבודות הרבה יותר טוב. חשבתי על זה שממציאים עדיין יהיו בעסק, כי רובוטים לא ממש יכולים להמציא כי לא הגענו לבינה מלאכותית עדיין. מעניין אם אני אהיה חי כשנגיע לבינה מלאכותית.

ועכשיו ביקרתם בחלק מהמוח המסתורי המלא ביותר מדי ריכוז ופילוסופיה וזמן חופשי.

בקיצור היה מגניב ואז הלכנו לשחק ביליארד ונצחתי את אבא וגם זה היה מגניב למרות שלא ממש הרגשתי תחושה של נצחון, זה היה נצחון משעמם ויבש כזה...

המלון שאנחנו בו נחמד. אני כבר לא ממש שם לב לבתי מלון כי החלפנו בערך עשרה כל הטיול הזה. עכשיו יואב הולך לישון. לילה טוב.

יום שני 17.10 - היום הארבעה עשר ביפן. מיאג'ימה והירושימה

הבוקר לא מיהרנו כי ידענו שצריך להעביר זמן במיאג'ימה כדי לתפוס גם גאות וגם שפל. אז יצאנו מהחדר רק לקראת תשע. אכלנו ארוחת בוקר דלה ב Tullys שזו רשת בתי קפה כאן ביפן. עלינו על ה street car לכיוון התחנה שממנה יוצאת המעבורת למיאג'ימה. זה היה ארוך..

המעבורת, כצפוי , מדייקת וגדולה ומרשימה והשייט מאוד יפה.

הגענו לאי ועשינו סיבוב מקיף באי. העניין באי הזה הוא סביב הגאות והשפל. בכל יום יש כאן מחזורי גאות ושפל כאשר בגאות השער שבתמונה (Oh torri) והמקדש שנמצא במרחק של 100 מטר ממנו נמצאים במים ואילו בשפל אפשר ללכת עד לשער ואף אחריו.

אז כשהגענו היה שיא הגאות וזה נחמד. הסתובבנו באי ואכלנו את המאכל המייצג שזה מעין עוגיות בצורת עלה מייפל במילויים שונים. טעים מינוס.

עלינו ברכבל כמעט עד לפסגת הר מיסן. הנוף יפה. בדרך חזרה ישבנו בקרון עם יפנים מטוקיו ומנגסקי. מאיפה אתם? ישראל. תל אביב. Jerusalem ? Dead sea? נדה.

Heburai... אה !! ברור. ליד Egypto...

התלהבו כאילו ראו חייזר. לא יודעים מילה באנגלית ו lost in translation מכה שנית.

אחרי כן פגשתי אחד מהזוגות והם ביקשו להצטלם איתנו.. חמודים.

אז ירדנו מההר ואכלנו כל מיני דברים על מקל. בעלי המקום בו ישבנו היו חמודים כרגיל ונתנו לנו מתנה. מסתבר שהם חזק בענייני כפות של אורז. על מה שהם נתנו לי כתוב בתרגום חופשי " הנצחון הוא בר זכרון". ויש להם גאווה בבן המקום שמשחק בייסבול בניו יורק ינקיז.

הגברת גם שלפה סמארטפון עם גוגל טרנסלייט ואמרה שאני דומה לג'ורג' קלוני. נו שוין. לא שמעתי את זה אף פעם.😉

באי מסתובבים חופשי צבאים ועופרים ומחפשים מזון מהתיירים. הם יודעים לגשת ישר לכיסים של האנשים.

בנוסף לכל ניסיתי לראשונה צדפות שהן מאכל טיפוסי כאן. גם עם הרבה לימון לא היה לי טעים.

אז הגיעה שעת השפל ונכנסנו רגלית עד לשער. זה מחזה מעניין. יש סביב רגלי השער אלפי מטבעות שאנשים שמים כנראה למזל. חוץ מזה שאחת מהרגליים של השער בשיפוצים זה מחזה מרתק.

אחרי כן נכנסנו לחנות של מאייר שצייר אותנו על גבי, נחשו? כף של אורז. יצאתי זעוף משהו...

משם שטנו חזרה ושוב רכבת למלון למנוחה קצרה.

יצאנו שוב. הפעם החלטנו לנסות שוב יקיניקו. מסעדה שהומלצה בטריפאדוויזור. היתה פחות טובה מהראשונה מהערב הראשון בטוקיו. הקונספט קצת שונה. הפעם הצלייה לא מבוצעת על הגריל שהוא חלק מהשולחן אלא המלצרית מביאה גריל שיושב על השולחן. מעל הגריל יש צינור ששואב את העשן ובעצם חוסם את שדה הראייה בינינו. המלצרית לא ידעה מילה באנגלית אז עם קצת גוגל טרנסלייט הצלחנו להזמין שלושה סוגים של בשר. היה טעים אבל פחות מההיא בטוקיו.

עוד סיבוב קצר באיזור וחזרה למלון.

🍌הפינה של יואבי🍌

חזרתי. אני חיי. אל תדאגו.

אז תודה לכולם על הברכות מאתמול והבא נתחיללל:

היום קמתי מצוברח כי את אתמול סיימתי מצוברח. אבא ישב עליי אז קמתי והתארגנתי והתחלנו את היום.

תכלס, במיאג׳ימה לא הרגשתי שהיה הרבה מה לעשות, וגם בהירושימה אין ממש, אז פשוט הסתובבנו קצת ועלינו להרים וחזרנו. האטרקציה המרכזית הייתה הטורי אבל זה היה סוג של נוף ולא יותר מדיי... 

עשינו הפסקה ויצאנו שוב לאכול כי אבא היה רעב ולא הזיק לי לאכול. במסעדה של היקיניקו היה נחמד לדעתי, שונה מהמקום שאכלנו בו כשהגענו לטוקיו אבל. עדיין היה מגניב...

האמת שהיום שמתי לב שהרבה אנשים הסתכלו עליי, אולי בגלל השיער ואולי בגלל שלבשתי חולצה של סדרת אנימציה מוכרת, אבל לא ממש אכפת לי אז שרדתי

וזהו בעצם חח, היה יום עצל אבל לא נורא יש ימים כאלה, ביי ביי..

יום ראשון 16.10 - היום השלושה עשר ביפן. מאוסקה להירושימה. מוזיאון השלום, פארק השלום, הונדורי, אוקונומימורה

היום יומולדת ליואבי. אז קמתי בבוקר כשהוא ישן וקפצתי ל Lawson שזה כמו Seven Eleven שליד המלון באוסאקה. אמרתי שאני מחפש דברים ליומולדת. אההה. באאסדיי. בטח שיש להם. מצאתי מאפה קצפת, נרות ומצית. חזרתי לחדר בדיוק כשיואבי התעורר עם המשפט "אני לא מרגיש יומולדת". אז שרתי לו את שיר היומולדת כמו שאנחנו עושים בבית לילדי היומולדת. היה שמח.
אכלנו ארוחת בוקר במלון ונסענו לתחנה שם חיכינו לשינקנסן ושוב נדהמים מהיעילות והדיוק. שעה וחצי ואנחנו בהירושימה. בתחנה בהירושימה עומדים מתנדבים עם שלטים שעוזרים לתיירים. ניגשנו לגברת החביבה מאסאקו שנתנה לנו מפות וליוותה אותנו פיזית עד לאוטובוס. נהדרים, אמרתי?. הלכנו למלון. צ'ק אין רק בשלוש. מובן שהמזוודה חיכתה לנו.. יצאנו לכיוון מוזיאון הפצצה (יש לו שם אחר אבל איו לי כח לחפש. מצאתי - מוזיאון השלום).  בדרך עצרנו לאכול המבורגר בבאר שנמצא ליד המלון. הבעלים והמלצרית מנפאל. כאילו לא בקונטקסט בכלל. הסיור במוזיאון מעניין ומרתק. מפחיד ומטלטל. מי שבהירושימה חייב להיכנס (לא שיש יותר מידי מה לעשות בעיר הזו...). אז יצאנו מהמוזיאון לפארק השלום שנמצא ליד וראינו קצת פסלים ומונומנטים ואת ה dome שזו כיפה שנותרה מהפצצה. העיר נמחקה כמעט כליל בפצצה אבל כמה מבנים נותרו על תילם. 350,000 בני אדם נפגעו בצורה ישירה או עקיפה מהפצצה...
משם הלכנו ברגל לאיזור שנקרא Hondori שזה מדרחוב מקורה עם חנויות ואווירה. האמת? דומה לדוטונבורי באוסקה ו Teramachi  וקרוביו בקיוטו. נכנסנו ל Game שזה ארקייד של Taito. העברנו שעה במשחקים כולל מאבק נואש של יואב בנסיון לקטוף בובה במתקן הזה עם המלקחיים.
בסוף השתעממנו אז חזרנו לחדר למנוחה. בדרך נתקלנו בחבורה מוזרה שנשאה שלטים "Free Hugs". אני כידוע אוהב חיבוקים אז התחבקתי איתם. אז מסתבר שהם שייכים לאיזושהיא קבוצה שלא לאמר כת שהמנהיג שלה הוא Rael או משהו כזה. קיבלנו חוברות שמסבירות שבני האדם נוצרו בצורה מדעית על ידי חוצנים. בחוברת יש התיחסות ל Yahwe  ולישו ולמוחמד. הסמל של הכת הזו הוא מגן דוד עם צלב קרס הפוך. צלב הקרס ההפוך ביפן מסמל ידידות ובדרך כלל מציין מנזר/מקדש.

כשהגענו לחדר דיברנו עם האירופאים שבווינה שאיחלו ברכות ליואב וזה שיפר את מצב רוחו.
בערב יצאנו לבניין Okonomimuri  שזה מבנה בן 6 קומות שבארבע מתוכו יש מסעדות אוקונומיאקי. עלינו לקומה 4 וישבנו בראשונה שהיה מקום. טעיםםם. נחמד מאוד ומפוצץץץ. נשוב מחר כנראה לבניין.
בדרך חזרה לחדר ראינו חנות שמוכרת גורי כלבים וחתולים. אחד הגורים מוצע למכירה  במחיר של כ 45,000 ש"ח. כן. לא הוספתי 0 בטעות. יש להם עניין עם כלבים. חזרנו לחדר ומחר ניסע למיאג'ימה.

יום שבת 15.10 - היום השניים עשר ביפן. מקויהסן לאוסאקה.

אתמול, כאמור, לא היה מה לעשות בערב אז כבר בשמונה וחצי נראה לי שנרדמתי. היו קשיי אינטרנט בפסגת ההר ולכן הפוסט לא פורסם בשעה הרגילה. התנצלות עמוקה..😉
הבוקר קמנו ברבע לשש על מנת להצטרף לתפילה של הנזירים בשש וחצי. היה קרררר אבל התפילה היתה נחמדה ושונה ממה ששמענו עד כה. קצת התארכה מעבר למיצוי אבל נחמד. כשחזרנו לחדר כבר קופלו המזרנים וארוחת הבוקר היתה מוכנה בחדר. הפעם היה הרבה פחות טעים מאתמול. יואב בכלל לא נהנה כאן מהאוכל.
אז ארזנו ועשינו צ'ק אאוט. בדרך ראינו שאנחנו לא היחידים שיוצאים מוקדם. אחרי תקרית הקרונות מאתמול היינו ערניים והפעם לא היו בעיות.
נחתנו באוסקה לפני עשר בבוקר. שבת בבוקר. אוסקה מתגלית כקצת שונה. יש לכלוך ברחובות. יש קצת פחי אשפה. במכונות השתייה המחירים צונחים גם לחמישים ין ( בטוקיו וקיוטו זה היה 130 לפחות). האנשים נראים יותר פשוטים או שזה רק נראה ככה בגלל ששבת. בכל אופן צעדנו ברחובות ניפונובאשי שזה איזור שדומה לאקיהברה של טוקיו. נכנסנו לחנויות אנימה ווידאו. קנינו נעליים מעולות ליואב. נכנסנו למרכז משחקים מה שנקרא ארקייד ושיחקנו קצת. עצרנו לאכול במסעדת פועלים. שרימפס בטמפורה ובשר. ההזמנה מבוצעת במכונה בכניסה למסעדה והאוכל מוגש חם וטעים. משם לשוק קורומן ולדוטונבורי. אווירה ומצב רוח טובים וכיפיים.
עלינו על מונית עם סבתא נחמדה שעשתה לנו חידון אילו מאכלים כבר אכלנו.
הגענו לטירת אוסקה ואכן היא מרשימה. הסתובבנו באיזור שהיה מאוד פסטורלי ונחמד אבל ויתרנו על כניסה למבנה המרכזי.
משם נסענו לאיזור umeda שנמצא קרוב לתחנת אוסקה. נכנסנו ל pokemon center. יואב שיחק קצת ואני נחתי.
יצאנו לאיזור שמסביב וגם כאן יש אווירה וסואן. יש כאן קניון שיש בתוכו גלגל ענק. לא עלינו למרות שנראה מגניב.
הרעב תקף ואכלנו בעוונותינו kfc... היה לא טעים.🎃.
המשכנו עוד קצת ומצאנו חדר קראוקה, אחד מיני רבים הפזורים באיזור. הם לא הבינו אנגלית כמובן אבל ניסינו. לקח חמש דקות למצוא את רשימת השירים באנגלית ופצחנו בשירה. אני חושב שהתפספסתי עם השנים. יואב חולק עלי ואף כעס ששרתי בצורה לא רצינית...
משם חזרנו למלון הנחמד ביותר. אין מפתח לחדר. רק קוד כניסה. מגניב.. וגם המלון היחידי ביפן שהיינו בו שהיה בטלוויזיה ערוץ באנגלית. נפלנו על "Inception" של דיקפריו.

👁הפינה של יואבי👁

חזרתייייי והיום נדבר על...... היום...

אז היום התעוררנו כל כך מוקדם שהרגשתי כאילו יש לי ג׳ט-לג כשבדקתי מה השעה; קמנו לפני שש והרגשתי שכבר 2 בצהריים כשהגענו לאוסקה אבל למעשה זה היה משהו כמו 9 בבוקר (אל תגידו לי שהשתמשתי בנקודה - פסיק לא נכון.)

כבר הרבה לפני שהגענו לאוסקה הייתה לי תחושה שאני אוהב את המקום. הוא נראה לי מאוד מגניב והזכיר לי שילוב של מודיעין ותל אביב, הוא היה מאוד רגוע ושליו בבוקר אבל גם לא היה חסר קהל לקראת הערב, אחרי הכל זה יום שבת וזה חופש גם ביפן.

כמו שבטח רק המשפחה יודעת, מחר יש לי יום הולדת, ויש לי קטע כזה שאני מתחיל לחשוב על הקיום והזמן וכל מיני דברים כאלה ואני בסוף סתם נהיה עצוב ומבואס, וזה סוג של קרה לי היום ולא רציתי להיות תקוע בזה כשאני באמצע יפן ואני רוצה להנות, אז בסופו של דבר הסתדרתי ונרגעתי אחרי שדיברתי עם משפחה וחברים על זה, וגיליתי שזה הרבה יותר טוב לדבר עם אחרים כי (רגע קיטשי) כל אחד הוא בעל ידע שונה ואישיות שונה ויכול לעזור למצב בדרך כלשהי לא משנה מה הקשר שלך איתו.

אז היום בסופו של דבר נהניתי כרגיל, הייתי מבולבל בכללי גם מההתעוררות המוקדמת וגם מהצורך שלי לחשוב על דברים, מה הקטע שלי, חושב על דברים כל הזמן. נהניתי והתחברתי לאוסקה למרות שהיינו רק מספר שעות פה, וחוץ מהרובע האראג׳וקו שבטוקיו אני חושב שזה המקום שהכי התחברתי אליו ומקווה לחזור אליו בעתידי.

יום טוב וזה, בייביי

יום שישי 14.10 - היום האחד עשר ביפן. מקיוטו לקויהסן.

בתכנון הראשוני לא הכנסתי את קויהסן. תכננתי יותר טוקיו וקיוטו. בסופו של דבר החלטתי לשמוע בעצת Japan Guide שבנו מסלול מומלץ לפי מספר הימים. אז
בבוקר קמנו והתארגנו. סגירת מזוודה. 1,843 ין והופ. עוד יומיים נתראה עם המזוודה בהירושימה.
הלכנו לארוחה אחרונה בבית הקפה ומשם החל המסע.
אפילו בתוך קיוטו קצת התברברנו. בסופו של דבר עלינו לרכבת התחתית והגענו לתחנת קיוטו. כדי להגיע לקויהסן צריך לעבור בתחנת אוסקה, בעוד תחנה בתוך אוסקה, לעלות על רכבת איזורית, לנסוע ברכבל ובסוף באוטובוס. מסע.
אז לאוסקה הגענו בקלות ובתוך אוסקה גם בקלות. בדוכן הכרטיסים מציעים כרטיס הלוך ושוב עם כל אמצעי התחבורה עד קויה + קופונים לאטרקציות וחנויות בקויה. עלינו לרכבת האיזורית והתחלנו לנסוע. באיזשהוא שלב הרכבת עצרה והכרוז קשקש ביפנית. אחרי עשר דקות הרכבת התחילה לנסוע לכיוון השני משום מה. מבט בגוגל מאפס גילה שהרכבת ממשיכה לכיוון אחר. ירדנו שתי תחנות אחר כך רק כדי לגלות שהיינו צריכים לרדת מהרכבת הקודמת ולהחליף צד. בקיצור הלכה שעה לחינם.

בסוף הגענו לתחנה כשבדרך נוף יפה יפה. כמעט כמו בדולומיטים.
משם ברכבל שנראה כמו הכרמלית אבל לפי הכרוז זה השיפוע הגבוה ביותר שיש ביפן. טוב. חוויה נחמדה.

בסוף הגענו לקויה ומשם אוטובוס למנזר שלנו. כל העיר פזורה במנזרים שמארחים תיירים. רעיון נחמד.
המנזר שלנו ששמו Jimyo in הוא מנזר יפה ומטופח. קיבלו אותנו נזירים והכניסו אותנו לחדר. חדר יפני טיפוסי עם שולחן תה. מאוד אותנטי כל הסיפור. בגלל שהעיר הזו אין בה כלום חוץ ממנזרים ועוד קצת אז אין כאן איפה לאכול בצהריים. הסתובבנו בעיר והגענו במקרה למקום שהעיר מפורסמת בו שנקרא okonuin. מדובר במחזה מורבידי שלא לאמר קריפי מאין כמוהו. יער עם עשרות אלפי עצים ועם אלפי קברים ומצבות בצורות וגדלים שונים. גם זה נחשב אתר מורשת של אונסקו. אז טיילנו כאן כשעה וחצי וחזרנו לחדר.
ארוחת הערב הוגשה לנו לחדר ברבע לשש. ארוחה צמחונית עם מלא רכיבים. חלק טעים מאוד וחלק ממש לא. כשסיימנו בא נזיר וסידר לנו פוטונים על הרצפה. תענוג. בגלל שאין מה לעשות כאן או בגלל שלא בא לנו לצאת וגם כי קר נשארנו בחדר. כבר משבע אני מתחת לשמיכה מתחמק מהקור שהמזגן מתקשה לגרש. מחר השכמה ברבע לשש להצטרף לתפילת הבוקר. שכידוע אני אדוק באמונתי.

🎃ולפינתו של יואבי:🎃

אהלן אהלן. זה יואב 

בעקבות שאלתה של מישל דודתי החביבה (היי מישל), החלטתי להדחף לבלוג של אבא ולכתוב פינה על היום ועל מה שיש לי לומר עליו, אחרי הכל אני יותר מעניין מאבא הזה

אני הולך לכתוב כל יום על איך שהרגשתי בנקודות מסוימות מהיום במקום לכתוב את אותו הדבר שאבא כתב, את זה עשיתי ביומן המסע שלי (לא ממליץ לקרוא) 😋.

אז היום היינו צריכים על ההתחלה להחליף המון רכבות ולמצוא מה לעשות תוך כדי, לא כמו הנסיעה מטוקיו לקנזאווה שהייתה נסיעה ישירה ברכבת עם מקומות שמורים שהייתה הרבה יותר נוחה. באחת ההחלפות פשוט התעטשתי בערך 7 פעמים ברצף... או או... בקיצור, ציפיתי שנצטרך לנסוע קצת ושלא יהיה לי ממש מה לעשות בנסיעות ואני אשתעמם אבל כמו שאבא כתב, התבלבלנו ולא ירדנו בתחנה הנכונה ומרחנו עוד שעה בדרך, ועם ההצטננות ידעתי שעכשיו הולך להיות ממש לא נעים... נרדמתי על אבא בפוזה הכי לא נוחה שתוכלו לחשוב עליה והתעוררתי קצת לפני הירידה מהרכבת והעליה לרכבל. לא ממש היה לי כוח לכלום בגלל הצינון אז פשוט עשיתי את הכל במוד של "לא אכפת לי" כזה עד שהגענו להר קויה, ושם פשוט הרגשתי את הצורך לעצבן את אבא בכוונה ולהשתגע באמצע בית קברות ענקי. לאחר החזרה מבית הקברות פשוט נרגענו ועשינו כלום והתעסקנו בטמפרטורה של החדר (קרר) ובין לבין הגישו לנו את ארוחת הערב, שהייתה בסדר אבל לא יותר מזה, ועכשיו אנחנו הולכים לישון. בסופו של דבר היום היה כיף ומאתגר למרות שלא עשינו הרבה והייתי חצי חולה חצי חי... אז לילה טוב או צהריים טובים או מה שלא יהיה כשתקראו את זה. בי.